שני תהליכים מרכזיים קרו במהלך השנים האחרונות והם, כניסה מסיבית להתפלת מים, ביוב מרכזי והפיכתו למים מושבים. במים מושבים אנו ראשונים בעולם, כ-90% ממימי הביוב עוברים תהליך של טיהור והופכים למים מושבים, שכיום הם באיכות של כמעט מי שתיה.
מחיר המים בעקבות זאת, או בלתי תלוי, זינק לשמים. בעוד המדינה מתריעה על מחסור במים בגלל הבצורת היא חתמה על חוזים חפוזים עם חברות התפלה תוך הבטחת מחיר, וקבעה רף גבוה למים המותפלים, לעומת מי בארות שהם נמוכים ללא יחס לעומת המותפלים, אולם על-מנת לכסות את תפוקת המים המותפלים היא השותה את המחיר של מי באר למים מותפלים.
שיעור נמוך מי הביוב עד לפני כמה עשורים במשקים החקלאים היו הולכים לבורות שנחפרו בחצרות, עד שהמדינה החליטה כי זה פוגע במי התהום וחייבה את כולנו לעבור לביוב מרכזי. על-מנת להתגבר על שפע הביוב החליטה המדינה בצעד קונסטרוקטיבי לטהר את מי הביוב, וכאמור אנו המדינה מס 1 בעולם בתחום.
דא עקא, שמחירי המים אצלנו הם בשמים. מחיר קוב מי שתיה הינו 9.5 שקל, נוסיף על כך את מחיר הטיפול במי הביוב במערכת המרכזית שהוא 4.5 שקל והרי לך מחיר של 14 שקל לקוב. מאידך המדינה מוכרת מים מושבים שהם המים של הצרכנים כי הוא על בסיס מים מטוהרים בכ-1.5 שקל לקוב.
יוצא שבפועל המדינה מרוויחה מכל הכוונים בשעה שאזרח מממן מכיסו במחיר כולל של 15.5 שקל לקוב מים. זוהי גזלת הרש משום שלדוגמה מחיר למים לחקלאות הינו כ-2.55 שקל לקוב ועדין המחיר לחקלאי גבוה אולם הוא לעין שיעור נמוך ממחיר המים לצריכה ביתית.
דרושה רביזיה כללית במחיר המים, כאשר מים מושבים יזינו את החקלאים ויאפשרו להם לקיים חקלאות במחירים הוגנים. לגבי מחיר המים לצרכן הוא לא יעלה על 6 שקל לקוב וזה יאפשר קיום ברמה מינימלית למשפחה שגם כך נאנקת תחת עול המיסים והמחירים הבלתי נסבלים.
