פרפוריה האחרונים של תקשורת חופשית מורגשים היטב במדינת ישראל. כל הסימנים מעידים בעליל שלא רחוק עוד היום שבו ייכפה עליה מגבוה הידוק-חגורה מחניק. כבר עתה ננקטים כל האמצעים הדרושים להצרת צעדיהם של ערוצי הטלוויזיה המסחריים, של שידורי
גלי צה"ל, של המדיה האלקטרונית ושל העיתונות הכתובה, כשבסופו של דבר יוותר לכל אלה רק מרחב-מחייה מצומצם למדי.
במצב העגום, שבו ראש ה
ממשלה ושר התקשורת,
בנימין נתניהו, מכריז מלחמה על שוק התקשורת, נאלצת המייה, בלית ברירה, להיאבק על שארית-כוחותיה. עם זאת ראוי להודות שבמשך זמן רב ניהלו מרבית אמצעי התקשורת מלחמת-חורמה נגד הימין בכלל ונגד בנימין נתניהו בפרט. כתוצאה מכך חש עצמו ראש הממשלה מאוים ופגוע, והחליט עקב כך להשיב מלחמה-שערה, כשיעדו הסופי הוא ברור ושקוף: הכנעת התקשורת המורדת, לבל תעז עוד להרים את ראשה, וכדי שסוף-סוף תסור למרותו.
תמונה מבהילה במצב הקיים מצליח נתניהו ליהנות מכך שהעיתונים
ישראל היום ו"
מקור ראשון" הפכו להיות ממש שופריו. גם את אתרי האינטרנט "ואללה" ו"אנ.אר.ג'י". הוא כופף ואילץ להיות חביביו, ואילו את הערוץ הטלוויזיוני 10 הוא ביקש לאלף באמצעות יועציו.
בתוך כך מצטיירת תמונה בהחלט מבהילה. אם לא די בעובדת שנתניהו רק הולך ומתחזק מבחירות לבחירות, ושכוחו בהן רק נוסק ועולה - הוא גם כמה לכך שהתקשורת תהיה שבורה ורצוצה לצידו, אם בשל חרדה שלטונית, ואם בשל נקמנות אישית.
כך או אחרת, אין עוד צל של ספק שהמהלכים האלה של נתניהו אמורים להדליק במדינה נורה אדומה, ולא רק בשמאל, אלא גם בימין. אחרי ככלות הכל, איש אינו אמור לגלות עניין בצבירת כוח חזק עד כדי כך בידיו של ראש-ממשלה, השולט בין היתר גם על תיק התקשורת.
הידוק חגורתו של נתניהו סביב המדייה מקבל עכשיו משנה תוקף לאור העובדה שהיה זה הוא עצמו שדאג לכבול את שותפיו הקואליציוניים בהסכם מחייב, שעל-פיו חל עליהם איסור להתערב בהחלטותיו הנוגעות לתקשורת.
