כלכלנים מדופלמים לומדים את תורת המחירים. אין המדובר בתיאוריה פשוטה כי נושא המחירים משופע מגורמים שונים ומשונים שאין להם כל זיקה ישירה לתורות כלכליות. אגב, ואל יכעסו חברי הכלכלנים, כלכלה אינה מדע מדויק. נכון שישנם גרפים, ומספרים, עקומות, אלכסונים, ריבית ונוסחאות מסובכות, הצרכן הרציונלי והמוסדות פיננסיים. מושגים אלה מוכרים היטב לעושים במלאכה. אלא שכל התיאוריות היפות הללו יכולות להתהפך והכלכלה יכולה לקרוס רק בגלל פסיכוזה שאוחזה באזרחים בגלל אמירה זו או אחרת של בעל תפקיד כלכלי משמעותי או מאמר עיתונאי בלתי אחראי.
עתה מנסים גורמים שונים בציבוריות הישראלית להנחיל תורות כלכליות, כמו תורת המחירים, על נושא השבויים או החללים הנמצאים אצל האויב. אומר מלכתחילה: ועדת שמגר שישבה העל המדוכה כדי להוציא תחת ידיה דוח סודי ובו הנחיות לדרג המדיני איך לנהוג כאשר יידרש "לשלם מחיר" עבור שבויים או חללים, עשתה את עבודתה. ממשלת ישראל אפילו לא טרחה לדון בדוח של הוועדה למרות 4 שנים מאז הוא הוגש לממשלה. לעניות דעתי, השופט שמגר שאני מאוד מכבד נגרר שלא בטובתו אל סוגיה שאין כל אפשרות, לעניות דעתי, לקובע לגביה עקרונות או הנחיות לדרג המדיני איך לנהוג. לפי מיטב ידיעתי, ויתכן שאני טועה, אין באף מדינה בעולם תורת מחירים מסוג זה. האגדות לפיהן ארה"ב או מדינות אחרות שאינן מנהלות מו"מ עם החוטפים או המחזירים בגופות, הן אגדות ותו לא. לא אחת ארה"ב שילמה עבור שבויים שלה או חטופים מחירים גבוהים. מי שרוצה לבדוק בנקל ניתן למצוא דוגמאות.
הסיבה לכך שלא ניתן לקבוע שוב מחירון עבור השבויים פשוטה: הדרג המדיני הוא האחראי הבלעדי לצאת למלחמה או להורות על הפסקת אש. אין כאן עיסוק בתפוח אדמה או בירקות אחרים, לא במכירת טלוויזיות ולא דירות. המדובר כאן בבני אדם, וכשכך המצב, אין כל אפשרות לקבוע מחירים מראש. זו אוטופיה. ממשלות ישראל לדורותיהן נהגו בנושא השבויים או החזרת החללים בדיוק כפי שנוהגים בני אדם. כל זמן שהפררוגטיבה לצאת למלחמה ולשלוח חיילים למשימות שמהן אין כלל וודאות שהם יחזרו, חיים או מתים, מותר לממשלה לנהל מו"מ עם האויב לשחרור שבויים או החזרת חללים. זו הפררוגטיבה של הממשלה, במיוחד ראש הממשלה. מי שמנסה להנחיל על מקרים מסוג זה תורת כלכליות תיאורטיות, אינו יודע על מה הוא מדבר.
מחיר מינימום הדינמיקה המאפיינת מדינה דמוקרטית והממשק בין השלטון לבין האזרחים אינם מאפשרים קיבעון או קביעת מחירים. שיקולי מנהיגים הם מעבר לשיקול של אדם זה או אחר. זהו תפקידו של השלטון, לטוב או לרע. אם ממשלת ישראל תחליט שלאחר כל השיקולים המתחייבים, צבאיים, חברתיים, מדיניים, וכד, היא כן תלך לעסקה עם האויב, זו זכותה המלאה ללא הגבלה של תורות מחירים כאלה ואחרות.
וישנו היבט נוסף שאסור לזלזל בו כלל: אין חיילים בישראל או משפחות של חיילים המוכנים שממשלת ישראל תודיע מראש שבמקרה של אסון, אין היא מוכנה לשלם מחיר זה או אחר. הקולות הנשמעים בעד קביעת מחירון שבויים או חללים הם מעטים אך רעשניים, ובדרך כלל ניתן לזהות את האידיאולוגיה העומדת מאחוריהם. אין לממשלת ישראל כל זכות מוסרית לקבוע מראש מה המחיר שתשלם עבור חטופים או חללים. אין זכות כזו. לממשלת ישראל החובה לעשות הכל כדי להביא את הבנים והבנות הביתה במחיר מינימום, מחיר שלא יפגע באינטרסים חיוניים של המדינה או תסכן את שלום הציבור באופן גורף. מהו מחיר המינימום זה עניין של מו"מ בין ממשלת ישראל לבין האויב. בדיוק לסוגיות כאלה נבחרת הנהגה והעם מאציל מסמכויותיו לה. כפי שאין מחירון קבוע כמה המדינה צריכה לשלם עבור בריאות, חינוך, ביטחון, וכד', אלא כל ממשלה מחליטה לפי השקפתה והמצב האוביקטיבי, כך גם הנושא החזרת חיילים חטופים או חללים אין להגביל את הממשלה.
אין לדעת מה תחליט ממשלת ישראל הנוכחית לגבי דוח שמגר ותורת המחירים. כל החלטה שלה לגיטימית לחלוטין. מאידך-גיסא, ממשלה אחרת, מנהיג אחר, רשאים להחליט בניגוד למה שהממשלה הנוכחית החליטה. זאת ועוד, אותה ממשלה יכולה להחליט כך כיו, ואם חלילה תידרש מחר להחלטה דומה, רשאית היא לנהוג אחרת. כך פועל ממשל תקין.
למותר לציין שלאזרחים הזכות הבלתי מעוררת לתמוך או לדחות את החלטות הממשלה בנושא, ובדרכים דמוקרטיות להשפיע על החלטותיה, אך ברגע שההחלטה נתקבלה, היא חוקית לחלוטין.
