מכורים לנשק האמריקני

האשמות הטחת ההאשמות ברוסיה על הפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית נועדה לפזר מסך עשן סביב התנהגותה הנלוזה של הילרי קלינטון, שכדרכה אינה בוחלת בשום אמצעי. טרם שמעתי התנצלות על התנהגותה בבחירות המוקדמות של הדמוקרטים, שנחשפה קבל עולם, אלא רק דמגוגיה זולה על קשרים בין דונאלד טראמפ לבין ולדימיר פוטין, שבמסגרתם כביכול נחשפו סודותיה של קלינטון. מצד שני, אולי צריכים האמריקנים כמה האקרים רוסיים, כדי למצוא את הדואר האלקטרוני, שמסתירה מפניהם קלינטון בענייניה השונים. התמכרות ישראל מכורה לנשק האמריקני ובשל כך הפסיקה לחשוב בצורה יצירתית, סבור אלוף (מיל') גרשון הכהן, שהיה מפקד המכללה לביטחון לאומי ומפקד גיס. ההתמכרות אינה רק למערכות הנשק, שמגיעות מארצות-הברית, אלא גם לאורח החשיבה הצבאי האמריקני, המביא את צבאנו לחשוב שפתרונות אמריקניים יאים לנו ולמצבנו - למשל, שימוש מופרז בחיל אוויר, תוך מחשבה, שהוא הקוסם הגדול, שיפתור במטה קסם את כל הבעיות בזירת העימות. ההסכם המתגבש עם הממשל האמריקני יבטיח לישראל כ-3.5 מיליארד דולר בסיוע ביטחוני מדי שנה, למשך עשור - בנוסף לסיוע האזרחי הנדיב של ארצות-הברית. למרות האמרת מחירן של מערכות הנשק (למשל, מטוס חמקן אף-35 עולה כ-135 מיליוני דולר), המדובר בסכומי עתק. המכה העיקרית לתעשיה הישראלית הנה שיימנע ממנה שימוש בכספי הסיוע הביטחוני (FMS) האמריקני לייצור מקומי. ייתכן שמעז ייצא מתוק, ואחר משבר וייסורי הסתגלות, תמצא התעשיה הביטחונית את המשאבים לפתח, לייצר, ולהתחרות בשווקי העולם. ניתן לפעול אחרת בשירותים המזוינים האמריקניים יש שלושה חוקים, שאינם בפקודות מטכ"ל שלנו - (1) ניאוף (קיום יחסי מין מחוץ לנישואין) הוא עבירה פלילית, שנשפטת בבית-דין צבאי; (2) "סעיף אוריה" (על שמו של אוריה החתי), המפליל יחסים עם אשת חייל; ו-(3) איסור התרועעות - משמע איסור חברות/יחסים בין בעל דרגה בכירה לבין בעל דרגה נמוכה ללא קשר למגדר, או למין. באוסטרליה, בבריטניה ובארצות-הברית, לפחות, שילמו קצינים בכירים מאוד בקריירות שלהם ובגמלאותיהם על עבירה על שני החוקים הראשונים. יד קשה (שלפעמים אינה נראית קשה מדי) נוהגת בעולם לגבי הטרדות מיניות. הסעיף השלישי נדיר, אך גם הוא נאכף בקפדנות רבה. אם מישהו תהה מדוע מרבה אני לצטט אירועים בתחום ההטרדה המינית והניאוף בצבאות העולם - הסיבה היא רצוני להדגים (כמו בעניינים אחרים, שבראש מעייניי), שניתן גם לפעול אחרת. ואודה, לא התחלתי להזדעק, כשבתי התגייסה, אלא עוד הרבה לפני כן, טרם שפיקדתי על יחידה קטנה, וראיתי מה קורה סביבי. ואיני מתכוון להוציא מהצבא את הרומנטיקה, שמאפיינת צעירים, אך הרומנטיקה בעייתית כשמדובר ביחסי מרות (למרות שכמה מידידיי הקימו משפחות לתפארת עם פקודותיהן). ברכה ואמשיך בקטע אישי: אברך את חזי דחב"ש, ידידי - ניצול הביזיון של גדוד 890 בטרטור 42 (שנקרא בטעות, 'הקרב בחווה הסינית') במלחמת יום הכיפורים, שהופקר על-ידי המג"ד שלו - לרגל הולדת נכדו השישי. כן ירבו!