העיר קרקוב שבפולין סומנה כיעד הנסיעה ה-25 של האפיפיור פרנציסקוס מאז היבחרו לכס במארס 2013. הגיע בשבוע שעבר הוא הגיע לעיר המכונה "לב אירופה הקתולית" כדי לנאום בפני מאות אלפי בני נוער נוצריים מחמש יבשות שקיימו את הכנס השנתי שלהם. בשהותו בת 4 ימים בפולין, פינה האפיפיור שעה וחצי מזמנו לביקור במחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
פרנציסקוס הוא האפיפיור השלישי שביקר באתרי המוות, אחרי
יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס ה-16. בכניסה למחנה אושוויץ המתינה לו קבוצה מצומצמת של חסידי אומות העולם וצבא גדול של עיתונאים - נציגי כלי תקשורת מקומיים וזרים. האפיפיור עבר מתחת לשלט הידוע לשמצה שעליו הכתובת בגרמנית "העבודה משחררת", וכמו-כן התכופף, נשק ולחץ את ידיהם של ניצולי המחנה כשהוא מחליף עמם מספר מילים. בהמשך ביקש האפיפיור להיות לבדו. הוא נשא נר לבן גדול לעבר קיר המוות במחנה והתפלל בתא הכלא במרתף של בלוק 11 שבו שהה הכומר הפולני מקסימיליאן קולבה, אסיר במחנה שהתנדב למות במקומו של סמל שבוי מהצבא הפולני שנידון למוות. עם השנים הוכרז קולבה על-ידי הכנסייה כקדוש, אך לא הוכר כחסיד אומות העולם בשל עברו בטרם נקלע לאושוויץ. האפיפיור התפלל גם ליד האנדרטה שבין שרידי המשרפות של בירקנאו ורשם "אבינו שבשמיים רחם על אנשיך. סלח על האכזריות".
האפיפיור שכינה את יום ביקורו במחנות כ"יום הכאב והשקט", נמנע במתכוון מכל הצהרה ובחר בשתיקה. רוברט רומן קנט בן ה-90 יליד פולין ותושב ניו-יורק שהגיע עם משלחת של ניצולי המחנות, מתח ביקורת נוקבת על שתיקתו של פרנציסקוס בציינו כי מחנה ריכוז אינו מקום לשתיקה בתקופה שבה יש המכחישים עדיין את קיומה של השואה, שכן היהודים שנרצחו, וביניהם מיליון וחצי יהודים, היו חלק מתוכנית לחסל את כל היהודים, ובמקום לשתוק, היה על האפיפיור לזעוק על כך ולהתייחס ליהודים. כל אלה לא הפריעו לקהילה היהודית בקרקוב להעניק לאפיפיור
חברות כבוד במרכז הקהילה.
אבו-מאזן - "מלאך השלום" למעשה, אין זו הפעם הראשונה שהאפיפיור זוכה לביקורת, אומנם הפעם בשל שתיקתו, אך לרוב - בשל התבטאויות בלתי צפויות, הצהרות מאולתרות ובעיקר בשל חוסר המעש המתלווה אליהן במקום להוציאן אל הפועל.
בחירתו של פרנציסקוס כאפיפיור ה-266 לפני כשלוש שנים נחשבה לאירוע בעל חשיבות היסטורית לנצרות. הוא היה הישועי הראשון שנבחר לכהונה הרמה וכן האפיפיור הראשון שנולד ביבשת אמריקה הלטינית. לפני בחירתו לכס הקדוש, מילא חורחה מריו ברגוגליו - בעל תארי ד"ר בפילוסופיה והיסטוריה, שדוסטוייבסקי ובורחס הם הסופרים החביבים עליו - שורה של תפקידי הוראה בסמינרים לכמרים וניהל מערכת היחסים הבינדתיים של הכנסייה הקתולית בבואנוס איירס, ובכלל זה קיים קשרים הדוקים עם מספר רבנים מן הקהילה היהודית המקומית ןערך תפילות עם זונות ועם אסירים. ברגוגליו הצטיין כעממי בהליכותיו, כשהעדיף להתגורר בדירה קטנה באחת משכונותיה של בירת ארגנטינה, ויתר על רכב עם נהג, והשתמש בתחבורה הציבורית לנסיעותיו, ובכלל זה למשחקי קבוצת הכדורגל "סן לורנסו" האהודה עליו מאז ימי לימודיו בבית הספר התיכון.
אורח חייו הצנוע ומפגשיו עם עניים הנמשכים גם כיום לא היוו מחסום בפני התבטאויותיו השנויות במחלוקת מאז שנות שלטון החונטה הצבאית בבואנוס איירס (1976 עד 1983) כמו גם בתקופת כהונתם של נסטור קירשנר וקריסטינה קירשנר כנשיאי ארגנטינה - התבטאויות שגרמו ליחס בלתי רציני כלפיו.
לאחר היבחרו כאפיפיור, התחייב פרנציסקוס בהצהרותיו הראשונות להעניק לנזירות בעלות ותק ודרגה גבוהה סמכות לערוך טקסי נישואין וטבילה. זאת, בתגובה לטענות על אפליה שהשמיעו נציגות הוועד הבינלאומי של נזירות שליד הוותיקן. האפיפיור הבטיח להקים ועדה מיוחדת לבחינת הנושא. בדומה לכך, הוא מינה בתחילת כהונתו לפני כשלוש שנים ועדות להגנה על קטינים מפני פדופיליה בכנסיות, לתיקון מערכות הניהול של הוותיקן ולבחינת המערך הכספי של הכנסייה. כל אלה לא הניבו שום תוצאות עד היום, בדומה להבטחותיו למצוא פתרון לגרושים קתוליים המעוניינים להינשא בשנית. פרנציסקוס הצהיר כי אינו מוסמך לדון הומוסקסואלים לכף חובה, אך מתנגד בתוקף לנישואי בני אותו מין. הוא עדיין לא התיר את פתיחת ארכיוני הוותיקן שבהם מסמכים מתקופת מלחמת העולם השנייה.
האפיפיור רואה את עצמו, לפי הצהרותיו, כמהפכן לטינו-אמריקני ליברלי וכמנהיג פוליטי עולמי פופוליסט. ימים ספורים לאחר בחירתו, הוא הזמין את קריסטינה קירשנר שהייתה אז נשיאת ארגנטינה לפגישת פיוס שבמהלכה היא ביקשה את התערבותו בפתרון הסכסוך המתמשך של ארגנטינה עם בריטניה על השליטה באיי פולקלנד. בהמשך, התקיימו ביניהם פגישות נוספות, וקריסטינה נהגה בתקופת נשיאותה לשגר בהפגנתיות את מקורביה הפֶּרוניסטים לביקורים בוותיקן.
פרנציסקוס נטל חלק פעיל בחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ארצות-הברית וקובה. הוא נוהג לארח אישים ממדינות שונות בלשכתו. ביניהם הוא קיבל את הנשיאים
שמעון פרס וראובן ריבלין, את ראש הממשלה
בנימין נתניהו ואת
זאב אלקין כששימש יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. האפיפיור מכנה את היהודים "אחי הבוגרים", אבל כשהזמין נתניהו את האפיפיור לבקר במדינת ישראל, השיב פרנציסקוס כי ישמח לעלות לרגל לארץ הקדושה. לקראת ביקורו במזרח התיכון לפני כשנתיים, הוא דילג במשך 48 שעות בין ירדן, הרשות הפלשתינית ומדינת ישראל, והבהיר כי מטרת נסיעתו היא דתית בלבד. לפני ביקורו באזור, הוא קיבל בוותיקן את אבו-מאזן והעניק לו את פסלון "מלאך השלום" השמור לראשי מדינות בלבד, כאשר הוסיף על כך כי הוא רואה באבו-מאזן כמלאך השלום במזרח התיכון.
במסגרת היחסים בין ישראל והוותיקן, פועלת ועדה שדנה במעמדן של העדות הנוצריות בישראל ובמשא-ומתן עם הפלשתינים. האפיפיור גורס כי יש לכנס עצרת של תקווה בהשתתפות כל ראשי הדתות ולצאת בגלוי נגד האלימות והטרור.
שגרירנו לשעבר בוותיקן ד"ר יצחק סרג'יו מינרבי, הנחשב מומחה בעל שם עולמי ביחסי ישראל והכס הקדוש,
סבור כי קיים פער עצום בין עמדות האפיפיור לבין עמדותיה של ישראל. הוא מציין כי לאפיפיור אין עניין לבקר במדינת ישראל כמדינה ששטחה שנוי במחלוקת. מצד הכס הקדוש ניכרת קרירות כלפי ישראל ואף גרוע מכך: בכל פעם שאירע עימות מזויין עם הפלשתינים, גינו הדרגים העליונים של הוותיקן צד אחד בלבד - את ישראל, ומעולם לא גינו את הפלשתינים. כמו-כן גינה הוותיקן את בניית חומת ההפרדה בירושלים מאחר שלטענתו זו מהווה מכשול לשלום ואולי מונעת הסדר אפשרי עם העם הפלשתיני.
פרנציסקוס לא רשם עד כה לזכותו כל חידוש בתחום הדת, אך ממשיך במסעותיו בעולם כבימים ימימה, תוך כדי כך שהוא מטיף לשמירת איכות הסביבה, ומה יותר חשוב מכך - לנסיעה בתחבורה הציבורית, כפי שהוא עשה בקרקוב כשעלה על חשמלית כדי להגיע למפגש הענקי עם הנוער הנוצרי באחד הפארקים בעיר.
