אחד הדברים שהישראלי המצוי אינו אוהב זה לעמוד בתור (ולא משנה לאיזו מטרה). הסיבה המרכזית לכך נובעת מזה שבניגוד למרבית מדינות העולם בהן עומדים האנשים בטור ישר ועורפי, בישראל לא - תמיד ברור היכן מתחיל התור, והיכן הוא נגמר (דבר זה נובע מכך שאנשים נוטים לעמוד בשוליים).
נשאלת השאלה: למה זה קורה?
ההנחה היא שאנשים לא עומדים בתור מסודר היות שהם מפחדים "לצאת פריירים" כך שאם הם יעמדו בטור מסודר עלולים לעקוף אותם שלא בידיעתם .
לאחרונה החליטה השרה לשוויון מגדרי
גילה גמליאל להחזיר למדינה את הערכים שהיא איבדה ברבות השנים.לפני ארבעה חודשים הציעה השרה גמליאל לפטור אנשים שהגיעו לגבורות (כלומר: עברו גיל שמונים) מעמידה בתור במוסדות שונים.
היתרון והחיסרון שבצעד זה על-פניו מדובר בהצעה חשובה אשר תיתן
כבוד לאנשים מבוגרים,אך יש בה בעיה אחת: רוב האנשים מטופלים ע"י עובדים סיעודיים, אך, אם נתחיל לתת לכל אחד לחלוף על פני התור שלנו, התור לא ייגמר, והדבר יפגע באנשים צעירים העובדים למחייתם.
כמו-כן, לא הוצגה תוכנית על-ידי המשרד לשוויון מגדרי, אשר אמורה להסדיר מהלך חברתי חשוב זה, כך שהדבר לא יפגע הן בנותני השירות,והן באנשים צעירים שהם מקבלי השירות.
בצעירותי למדו אותי הורי שחשוב לתת כבוד לאנשים מבוגרים, ואם דבר זה לא מוטמע בנפש האדם, שום חוק או תקנה לא ישנו זאת.
