אין לאיש מושג על מה ולמה פרצה המחלוקת בנושא המוגדר היום כקיומי. יש אומרים כי הזברות חיו עד לפרוץ הקרבות בגן עדן של שוטים ואמרו כי במקום שאין פתרון מוטב שלא תהיה שאלה, והכל רעו בצוותא גדולה וחכמה שאמרה כי זברות שבעות לא מתקוטטות על דברים אפילו אם להם הכרע.
יש אומרים כי לזברות לא היה מעולם מושג שיש להם פסים וכל שהן ידעו הוא שלשאר בעלי החיים, פילים, קרנפים, סוסים פרדות, חמורים, נכים אומללים, אין, ועל כן הם שמחו בחלקם ולא פיזרו אבק באוויר כדי להתאונן על ראייה עכורה.
בין כך ובין כך ומכל מקום, המחלוקת פרצה פתאום, כמו בציות למטה כישוף נעלם, היוצר מהומה המאיימת לכלות אומה עד תומה.
השאלה נוסחה בבהירות אכזרית: "הזהות הזבראית מה היא, שחורה והאמונה הטביעה עליה פסים לבנים, או לבנה והחיים כמות שהם הטביעו עליה פסים שחורים"?. מבחן התוצאה יכול היה להבטיח הסכמה על העיקרון שעובדות מולכות לא חייבות דין וחשבון לאיך וללמה ובוודאי לא לחוקרי הנחות מופשטות, אבל הפשטנות המתחמקת מאמיתות עמוקות הטוענת כי שחור על לבן אינו שונה מלבן על שחור שולחת את מהות הדברים לערימת גרוטאות. כל זברה וזברה, שחורה ולבנה או לבנה ושחורה, הוכרזה כאסורה באדישות גדולה כל כך למקורות.
תחילה היו דיונים אקדמאים. זברות אוביקטיביות ידעו להוכיח באותות ובמופתים כי השחור היה מצע ללבן, וזברות אוביקטיביות אחרות הפליאו להוכיח את ההפך. לאחר מכן קמו אגודות. מי שלא היה שחור על גבי לבן, לא עבר סלקציה באגודה רדיקלית אחת, ומי שלא היה מספיק לבן על שחור נפסל על סך הכניסה לאגודה שמנגד. גורל החשודים על התחזות שלא כיכול היה להיות לה שחר, היה נורא מכל. מכאן לא ארכה הדרך והשאלה הועמדה למשאל עם, אבל כיוון שאף לא זברה חכמה אחת לא הציעה פתרון נאות לאמצאת תעודה מזהה אמינה וביומטרית רלוונטית שתבטיח בקרה הוגנת על זייפנים נכלוליים, נידחה המשאל ובמקום משאל פשוט פרצה מלחמה, ממנה לא שרדו אלא כמה זברות מכל צד שביכו את מתיהם מתחת למצבות בהן הוטבע דמות הגיבורים שנספו.
עמדה שם זברה צעירה אחת שבאה לעולם בימי המלחמה ולידה ואמרה לחברתה שנולדה במחנה שמנגד אף היא במו מלחמה, אף היא לא ידעה את דור השלום, " ראי אחותי כמה משונה המספד הזה, דיוקן הנספים על כל המצבות דומה כל כך עד שעכשיו שהמלחמה נגמרה אי-אפשר להבדיל בין המתים". "אכן", אמרה הזברה האחרת, "ואני שואלת על כן אם אי-אפשר להבדיל בין המתים - איך הבדילו בין החיים"?. "איני יודעת", אמרה הזברה הראשונה, "ואת גם את אינך יכולה לדעת, ועל כן מוטב נלך אני ואת מכאן, שדומה עליי כי זה לא המקום בו נאה לשאול שאלות כגון אלה שאנו שואלות".
עכשיו יש שוב זברות, עדר גדול בעולם. אבל השתיים ששרדו את הראשונות זקנו וכבר עולם האמת מרווח אט אט שעריו להקביל פניהן, ומי יודע מי יספר אחר לכתן את הסיפור לזברות החיות אחריהן.
