פעם כל בוקר של לימודים היה נפתח בהתעמלות בוקר של התלמידים, בחצר בית הספר. אין ספק שבית הספר הוא השתקפות של החברה שלנו. אבל מערכת החינוך מפגרת מאחורה, ביחסה לתלמידים כמו עובדי התעשיה של פעם, שהיו מתנהגים כרובוטים. היום התעשיה השתנתה והעובד קיבל חופש פעולה רב. מערכת החינוך, מאידך-גיסא, לא ממש השתנתה. החיים האמתיים לא נכנסו לבית הספר והוא פועל מתוך אינטרסים צרים שונים של העומדים בראש מערכת החינוך.
אין צורך לומר שרמת החינוך בארץ, יחסית לעולם, הידרדרה מאוד. אנחנו כבר לא צועדים עם הזמן, אלא דווקא הולכים אחורה.
עכשיו כשקמה ועדת ביטון, ללימוד מורשת יוצאי עדות המזרח, כדאי לעיין שוב בספר שהיה פעם בסט-סלר.
בספר "הלם העתיד" של אלבין טופלר, מציין המחבר שמטרת החינוך פוספסה בגלל שאנו מלמדים את התלמידים רק את העבר ולא את העתיד, התלמידים לא מסוגלים לכתוב חיבור דמיוני לגבי העתיד, אלא רק לגבי העבר. אבל העתיד הוא מה שחשוב לעתיד. האדם צריך לכלכל את מעשיו ברוב שכל, על-ידי הערכת הדברים שיקרו לו בעתיד. זה חשוב בייחוד לנוער, שצריך לבנות את עתידו. אבל הלימודים שלנו מתרכזים, במקום זאת, בעבר בלבד! אנו פוחדים לתת תחזיות לעתיד, פן נטעה וניראה מגוחכים. אבל ככה אי-אפשר לבנות עתיד טוב!
אין טעות גדולה מלהתרכז בעבר, אנחנו לא צריכים לפחד לחזות את העתיד. אלא צריכים לחנך את התלמידים לשלוט על הטכנולוגיה ולדעת לווסת אותה כדי שתועיל לנו.
חומר למחשבה למשרד החינוך במה יש להשקיע...
מאידך הספורט, לא במצב טוב יותר. אפשר לומר שהוא היה שמח לשמור על מה שהיה בעבר ולא יותר מזה.
יעל ארד, המדליסטית הישראלית הראשונה שלנו, עומדת בראש הוועדה המקצועית בוועד האולימפי. חבל שלא קוראים לה יעל זהבית...
עכשיו כשנדמה שאנחנו מנסים להשיג את המדליה האולימפית שלנו בכוח הזרוע, אני נזכר במתאבק האולימפי הראשון שלנו – רפאל הלפרין! בחור הישיבה שהצליח לבנות את עצמו ולהפוך לאלוף עולם בהאבקות חופשית.
היטיב לתאר את סיפורו, אומנם ברוח הומוריסטית,
אפרים קישון, שכתב שכל אימת שהלפרין ניצב בזירה הבינלאומית מול מתאבק גוי, הוא הרגיש מחויבות בתור יהודי, להפגין מול הגויים האנטישמיים, שעשו כל כך הרבה פוגרומים ביהודים, ש"לא עוד!"
באחד הקטעים היותר משעשעים, כותב קישון שכשהמתאבק הגוי כבר היה קרוב לניצחון, ועדיין לא פלט שום הערה אנטישמית שתעורר את זעמו של הלפרין ותביא לניצחון המיוחל, לחש לו הלפרין: "תגיד יהודי מלוכלך"... "למה שאני אגיד יהודי מלוכלך", תמה הגוי. מיד כששמע הלפרין את המילים יהודי מלוכלך קם כאריה והביס את הגוי!
