בשבוע שעבר התבשרנו שהרמטכ"ל בונה תוכנית לפיה יוכלו חיילים קרביים להיות זכאים למימון שכר הלמוד לתואר ראשון. מאז רפול ופרויקט נערי רפול לא הצטיין אף רמטכ"ל כדואג לרווחת חייליו. עם זאת הוא אינו מצליח להשתחרר מהפטרנליזם בבחינת "אני יודע יותר טוב מה טוב לחייל".
הוא היה צריך ללחוץ להעלאת שכר החיילים לרמה של השכר המינימלי במשק ולתת לחיל ובני משפחתו להחליט לאן ינותב הכסף. לא סוד הוא שמספר הלא מגויסים הולך וגדל. שרות החובה בצד הסיכונים הכרוכים בו מהווה נטל כלכלי כבד על רוב משרתיו ובני משפחותיהם.
לא תנועת נוער שכר הולם יוציא כ-60 אלף משפחות חיילים ממעגל העוני.יקטין משמעותית את מספר האסירים,כ-20 אלף בשנה, וכן את כוח האדם,כ-10,000 איש, העסוק בטפול בהם. כמו-כן תהיה תחלופה אופטימלית בין שרות קבע לשרות חובה.
כשהחייל "יעלה" 6000 שקל לחודש תצטמצם תופעת תרומת חיילים לשרות מחוץ לשורותיו של הצבא וכן "התנדבות" חיילים לפעולות למען הקהילה כולל בני זרים תבוטל. צבא אינו תנועת נוער. הצבא יוכל ליזום תנאים לעידוד חסכון החיילים ותנאי החזקת החשבון תוך הכרזה על תחרות בין הבנקים.
העלות הנוספת אינה כה קטסטרופלית. אפשר לממן אותה על-ידי תשלום המענק שניתן בתום השרות מדי חודש בחודשו במהלך השרות. תיחסך רוב התמיכה בחיילים נזקקים וכן הוצאות הטפול באסירים.
מהלך דרמטי מעין זה יכול לגרום ניצול יעיל של משרתי החובה מחד וקיצור השרות מאידך. למותר לציין שהמוטיבציה לשרת תגדל.
