הלכה מאתנו במבי שלג

הילדה היהודייה ביאטריס ארליך בגיל 12 עזבה עם משפחתה את העיר סאנטייגו, בירת צ'ילה, בה נולדה ועלתה לישראל. כאן היא נפרדת מהשם ביאטריס ומקבלת את השם ברכה, אך היא מעדיפה את שם החיבה "במבי", ועם השם הזה היא עשתה קרירה עיתונאית מרשימה. זכיתי למספר מועט של התייחסויות מצד במבמי שלג למה שכתבתי. המשותף לאותן התייחסויות היה, שהיא חלקה על דעותי ואף שללה אותן מכל וכל. אך משותף נוסף לתגובותיה, אותן אני נוצר, זה שיח מכבד מעריך ומאד ענייני, שכל כך חסר בחברה שלנו. במבי שלג הייתה דתייה אורתודוכסית עם עמדות פוליטיות ימניות מובהקות. אי-אפשר היה שלא לחוש בקול הייחודי של במבי, קול ייחודי של אישה דתייה אורתודוכסית המרבה לכתוב בעיתוני הימין "נקודה" ו"מקור ראשון" וגם בעיתונות הכללית כמו "חדשות" שאיננו, מעריב, ידיעות אחרונות, "ארץ אחרת" ועיתון הילדים הדתי "אותיות". במבי הדתייה האורתודוכסית הייתה זו שכתבה, כי מה שחסר לחברה הישראלית זה "ההיעדר הגמור של האופק התרבותי והחברתי הלוקח בחשבון את מורכביותה וייחודה של החברה הישראלית, ואת האחריות לשמר, לכבד ולהביא לידי ביטוי את כל חלקי התצרף החד-פעמי". השיח המכבד, שהיה המצפן והמצפון של כתיבתה בלט במיוחד בכתב העט, שהיא ייסדה וערכה "ארץ אחרת". במבי היקרה הלכה מאתנו והיא רק בת 58. מחלה קשה הכריעה אותה. לפני שלוש שנים הלך מאינו כתב העט שלה "ארץ אחרת". אני מייחל לכך שהמדורה הדגיטלית המאוד מצומצמת שנותרה תמשיך להדליק את נר הייחודיות של השיח אותו ביקשה במבי בחייה להנחיל לחברה הישראלית. עם במבי, שהייתה בעברה פעילה נמרצת בתנועה "לעצירת הנסיגה מסיני", עליה החליטה ממשלה בראשותו של מנחם בגין, עם במבי שהייתה בין מייסדי הישוב עצמונה אני מצאתי שפה משותפת בקיץ החם של 2011. היא הייתה בין הבודדים בציבור הדתי-חרדי-לאומי, שיצא לרחובות, ואף נשאה את משנתה והתרסתה לנוכח גילויי אי-שוויון חברתי. במחאה החברתית היא הייתה קול ייחודי, הקול הייחודי שהביא את ארון הספרים היהודי למאבק הצודק לצדק חברתי. בימים של שיח מתלהם ואלים חסר לי הקול השפוי של במבי שלג.