מנהל חברת בנייה גדולה אמר לי פעם: כשאתה חותם על חוזה לאחר שזכית במכרז של המדינה, הרשויות העירוניות, החברות הממשלתיות, תאגידי-ענק וחברות ציבוריות מפלצתיות ברור לך שאתה חותם, בין השורות, גם על הסכמה שרצחת את ארלוזורוב, הטבעת את אלטלנה וגרמת לכל הכשלים, העיכובים והנזקים בפרויקט הנכסף. החוזה כל כך חד-צדדי שסכין גילוח, וגם גיליוטינה, כהים לעומתו. הקבלן מודה בכל אשמה מראש ומלכתחילה ועכשיו בתקופת הביצוע ניתן לו פרק זמן לצינון ולהוכיח במה אינו אשם והאם הוא ראוי לחנינה.
בעת הכנת המכרז מתבקש הקבלן באדיבות המזמין לתמחר את כל אי-הוודאויות שבעולם, כולל פיחות מטבע בקמצ'טקה בתוספת לאותן אי-הוודאויות המודגשות והמרומזות באלפים-חמש-מאות דפי כתבי הכמויות, המפרטים, הנספחים ושלוש התוכניות שצורפו למכרז. עוד אלף ומאתים תוכניות, לפחות, יגיעו בשלב מאוחר הרבה יותר. בנוסף חותם הקבלן על לוח זמנים דרקוני ומתחייב לפצות את המזמין על כל הפסד כספי שיגרם לו עקב תביעות הלקוחות בשל העיכובים שהוא גרם בעבר ובעתיד. העתיד, סיים הקבלן, ממש מזהיר. גם עורכי-הדין שלי מזהירים אותי.
דילמת האסיר: זוכה מי שהכי-מתעלם מה ייעשה הקבלן המצוי והנורמטיבי? אם ייקח בחשבון בהגינות אוביקטיבית את כל שלל פרטי העלויות המצטברות - יאמיר מחיר הצעתו במכרז למשהו שמתאים בהחלט לשילוח חללית מאוישת, כולל שלוש ארוחות יומיות לצוות, במסלול לירח, והקבלן יפסיד כל סיכוי לזכות בעבודה ו/או להשתתף כחברה רצינית ומקובלת, בעלת מעמד מקצועי, במכרזים נוספים בעתיד הנראה לעין.
כל הקבלנים המשתתפים חושבים ועושים רק דבר אחד פשוט והגיוני: הם מתעלמים כמה שיותר תנאים, דרישות והנחיות במפרטים ובכתבי הכמויות המנוסחים לעילא ועלילה בידי עורכי דין מנסחי חוזים שהשתתפו בעבר בניסוח הכרזת העצמאות של ארצות הברית כתף אל כתף עם וושינגטון וגב אל גב עם ג'פרסון. משם עברו לנסח את נאומי המלחמה של צ'רצ'יל ומשם הישר לבן-גוריון בכנסת ישראל לפני שהכריז על הקמת מגילת העצמאות. משם עברו לנסח את מסמכי החוזה הממשלתי התקני שבו מדובר. בקיצור, מי שמתעלם הכי ומוריד את המחיר הכי – זוכה בעבודה.
כשקבלן הכי כזה נתפס, זכה והגיע לאתר שבו אמורה להתבצע העבודה - הוא אומר לאנשיו מה שאמר גם לי: נא לשכוח, בבקשה, מכל סעיפי החוזה שאינם חוק מדינה. נא סמנו לי באדום איפה קיים חשש שאני עובר על החוק והולך לבית הסוהר. זה חובה. כל השאר זה נא באוזן - ונתון למו"מ. את זה נא תשאירו לפרשנות שלי...
שתבינו, מול קבלן נואש כזה ניצבים המזמין, אגודת המתכננים, משרד מנהלי החוזה והמפקחים. המפקחים (אני אחד מהם) כבר מבינים היטב... פניתי לקבלן, הערתי לו (בנימוס, שלושה חודשים אחרי התחלת העבודה): אדוני התחייב בחוזה להביא לאתר מהנדס-ביצוע רשוי, עם 10 שנות ניסיון, מיד ברגע קבלת צו ההתחלה. מתי זה יתרחש? הקבלן הביט בי כמו נפלתי עליו מאקליפטוס. הוא אמר, תגיד אתה, איפה במחירים שלי אתה רואה מהנדס ביצוע? בוא נאמר שיש לי בקושי תקציב רק להביא אותו. אני עדין בתהליך הממושך הזה. המבט שלו שרף לי את האקליפטוס. לרגע אל תחשבו שאני כותב פה פרודיה.
נערות הליווי במציאות שבה אין לקבלן מה להפסיד (זכרו שהוא חתום, בין השאר, על הצהרה שרצח את ארלוזורוב לפני נעוריו), בחלל שבו המפקחים מרחפים על קצות אצבעות כדי לא לעצבן יותר מדי ולהפוך מחלולים לחללים, צמח גורם פעיל חדשני, מרהיב ונוצץ שאותו מינה הקבלן לפי תנאי החוזה: מערכת בקרת איכות שתפקידה לבקר ולאשר את האיכות ולשפר את הביצוע. העבודה העצומה נחלקת ל'מנות עיבוד' שלכל אחת מהן מצורפת רשימת תיוג של שלבי הביצוע לאותה מנה – ורשימה זו נבדקת ומאושרת על-ידי הבקרים. נוצרו חברות בקרה חדשים לבקרים והחלו למסחר כוח האדם שאין לו כמעט מושג בענף הבנייה כדי לספק את הדרישה הפורחת לבקרי איכות. בעליל שוב משלמות חברות כוח-אדם נצלניות שכר רעב לעובדים מבולבלים ושולחים אותם לאתרי בניה בשם טוהר מידות הבנייה ואיכותן - כדי להיבעט ברגליהם של מנהלי עבודה קשוחים שלא מבינים למה מבלבלים להם את המוח אם הם יוצקים בטון ללא שימוש בוויברטור. מה, אתה לא רואה שהוויברטור התקלקל? מי אתה בכלל, מה ההשכלה שלך? צועק מנהל עבודה צמוד למטרה המקדשת לעבר בקר איכות נבוך... בקר האיכות חוזר למשרדו ומסמן עוד וי (V) ברשימת התיוג בשורה המיועדת להשלמת יציקת התקרה ואישור איכותה. בדרך כלל פעולה זו – מילוי רשימות תיוג נעשית כחודש אחרי שהפעילות כבר בוצעה באתר – כי הבקר עסוק בוקר וערב עד מעל לראשו בניסיונות הימלטות מבעיטות. היכן נמצאים המפקחים? שאלה טובה. על שאלות טובות נשיב קצת רוח.
מערכת בקרת-איכות ומהנדס הביצוע הרשום של הקבלן אמורה לאשר, לפי תנאי החוזה, כל יציקה, בהתאם לרשימת התיוג – לפני ביצוע היציקה. זה לא קורה בעליל. בעליל העלילה מסתבכת כי רשימות התיוג מתויגות כעבור חודש ויותר ובינתיים הבקר מודיע למפקח טלפונית (וואטסאפ) שהכל נעשה בהתאם לדרישות.
ראש מערך אבטחת האיכות בחברת הניהול מטעמו של נותן העבודה הגיע לאתר, בראשית ימיו של הפרויקט, כדי לעדכן את המפקחים כיצד לתפעל את המערך המתוסבך שהקים. הוא הסביר: על המפקח ללוות את הפרויקט. הפיקוח מלווה את כל שלבי הביצוע ומוודא שהבקרים אכן עושים את עבודתם. למעשה האחריות לטיב הביצוע נתונה בידי הקבלן ועל אחריותו. התערבות יתר של המפקח בתהליך יכולה לגרום לקבלן לטעון שלא הוא אחראי חוזית לביצוע אלא אנחנו המפקחים והמנהלים. זה מסוכן, דברים כאלה כבר הגיעו בעבר לבתי המשפט. אפשר לומר שהמפקחים הם מאבטחי איכות בשרות נותן העבודה. החוזה גם מבטיח שזה כך.
אז אנחנו בעצם נערות ליווי, צהל אחד המפקחים שטרם התאים עצמו לרוח הזמן הנושבת.
מערכת אי-התאמה מה פתאום? הגיב מנהל האבטחה בבהלה, חס וחלילה, אנחנו כולנו פה מהנדסים. ניתנה לנו מערכת נאמנה וכלים יעילים ונמרצים לבדוק ולהגיב...
בהחלט, פלט אותו אחד המפקחים, המהנדס כבודו במקומו מושלך... מנהל אבטחת האיכות בחר להתעלם.
אז מה קורה כשפוסלים עבודה לא ראויה? שאל מפקח צעיר.
היום יש לנו מערכת שלמה ממוחשבת ומתורבתת של תגובות במסגרת סעיף הנקרא 'אי-התאמה'. כלומר, לא משתמשים יותר במונח 'פסול'. כשמפקח ניתקל פה ושם בעבודה שאינה ראויה, זה בהחלט יכול להיות, עליו להוציא דוח אי-התאמה של הביצוע לתנאי החוזה. הדוח הזה עובר הלאה ונרשם. על הקבלן מוטלת החובה לתקן את הנדרש בזמן נקוב.
ואם הקבלן לא מתקן בזמן נקוב – מוציאים עוד דוח אי-התאמה על זמן נקוב? נשאל המנהל.
בהחלט, ענה מנהל האבטחה, בנייה זה עסק רציני, סולידי ומתמשך. אסור להרים ידיים.
אתה מתכוון להיכנע או להכות? שאל מפקח המערכות שלנו שהיה בעל מערכת גוף מרשימה. לא זה ולא זה, הגיב המנהל.
איזו השכלה באמת נדרשת לבקר איכות המסמן וי בטפסים של רשימת תיוג? מכוני כוח-אדם שלצורך העניין הזה נרתמו בכל כוחם לבלוף ועטו על גופם מעיל עבה של חברת בקרה החלו לספק גולגולות לכל קבלן דורש. מה ההשכלה? יכולת לסמן וי. אם אחד הבקרים נכשל או נופל בביצועיו - הם מיד יעמידו לרשות הקבלן באתר כמה נוספים. מעת לעת מתפרסמות בעיתונות מודעות של חברות כאלה המבקשות להכשיר בני אדם צעירים ושאפתניים למקצוע חדש ומלהיב ששמו בקר איכות. קורס של 3 חודשים לכל דיכפין. בעוד תקופה קצרה ייעלמו משוק הבנייה המהנדסים ובקרים יציפו כל צומת מרומזת במשכורות רעב. ההסתדרות שמחה – כי יש תעסוקה בשוק.
ביציאה, אחרי ההתוועדות, שאל המפקח את מנהל אבטחת האיכות שלנו, כיצד אתה מתקן אי-התאמה של יציקת בטון ללא וויברטור? המנהל הביט בו ולא ענה. אז 'נערות ליווי' זה ביטוי נכון למצב כי הכוונה שלך שנסתובב לקבלן בין הרגלים ונשמיע קולות. תעודת הזהות האישית של מפקח באתרים כאלה – אזרח ישראבלוף. אזרח ששמו הפרטי – כסת"ח.
בכפרים מעדיפים חמור תופעת בקרת האיכות ושליחיה – חברות כוח אדם ומשבצי עובדי קבלן – מציפים שוב את השאלה: האם אנחנו, האנושות בחבל ארץ זה, מתקדמים או נסוגים? זה מזכיר לי סיפור מהעבר. כשהגיעו ללונדון הידיעות בדבר המצאתו החדשה של אלכסנדר גראהם בל, הכריז מנהל שירותי הדואר הממלכתיים בגאווה מאופקת, האמריקנים זקוקים לטלפון, אנחנו לא. לנו יש מלאי עצום של נערים-שליחים.
או שמא יש להתבונן בתופעת ה'בקרה' מכיוון הפוך לחלוטין. כשהגיעה הידיעה על המצאת הטלפון למשרדו של ראש העיר בפריז הוא הצהיר, בקטע של הבזק חזוני: אני רואה בעיני רוחי עתיד שבו בכל עיר על פני תבל יש טלפון.
ראוי להמתיק את הגלולה ולהכחיש נמרצות את הקביעה שמהנדסי בניין הם למעשה נערות ליווי ממין זכר. סיפור פעילותה של וועדת פיל המנדטורית בארצנו בשנת 36 ימחיש את המבוקש. באחד הימים הגיעה הוועדה לסיור בכפר ערבי בגליל. בין חברי הוועדה היה גם מהנדס בריטי והוא שאל את המוכתר בהשתאות, איך זה שהסרפנטינות של הכביש המטפס בהר מתוכננות בצורה מושלמת כל כך? המוכתר אמר, אין בעיה. לוקחים חמור, בועטים בו מאחור והוא מתחיל לטפס. הולכים אחריו עם דלי סיד ומסמנים. יפה, היקשה המהנדס המתפעל, אבל מה עושים אם אין חמור? המוכתר אמר, אין בעיה. נוסעים לחיפה ומביאים מהנדס... (המשך יבוא).
