ים של גזרים

דבריו של אביגדור ליברמן הן אך עוד ציון דרך בתורת השלבים, בתהליך התבוסתנות המדינית של ממשלות ישראל. 1978 - מחנה דוד, 1994 - הסכמי אוסלו,2000 - אהוד ברק וחלון ההזדמנויות,- 2005 - גרוש עזה וצפון השומרון, 2011 - הכרזה על כינונה של מדינה פלשתינית. ובאמצע עוד מתנים והתקפלויות. אין דבר כזה 'עם פלשתיני' אמרה גולדה מאיר ב-1970. אבל מאז הרבה השתנה. ישראל מאז עלתה על מסלול התבוסתנות שאת פרותיה אנו קוצרים בטרור הערבי, בדה-לגיטימציה של ישראל במישור הבינלאומי וכן בדמות שורה של ארגונים רדיקליים שקמו החל משנות ה-80 ואילך שייעודם להביא לקיצה של המדינה היהודית והכול במסווה של 'מאבק על זכויות אדם'. העקירות החלו בחורבן ההתיישבות בסיני. ההתנחלות בארץ ישראל היא ערך עליון באתוס הציוני המעניק מסד מוסרי לשיבת ישראל לארצו. גירוש אדם מביתו והחרבת ישוב על-ידי צבא יהודי הם לא רק חרפה מוסרית אלא בגידה בעליל ברציונאל הציוני. שני הגירושים גם זה בסיני וגם בגוש-קטיף בוצעו בידי אותו אריאל שרון, מי ששימש שליח לדבר עברה של מנחם בגין ולאחר מכן פעל עם יועציו. ב-1991 ספגה ישראל במלחמה לא לה 39 טילים, ללא מענה מצדה. זה מקרה יחיד בהיסטוריה בו מדינה שאינה מעורבת במלחמה, ואף כי יכולה היא להעניש את התוקפן, נכונה לספוג מהלומות, מבלי להשיב דבר. שתיקת הכבשים הישראלית והבריחה ההמונית ממרכזי הערים הביאו לשינוי דרמטי בתפישה האסטרטגית של אויבי ישראל, זאת בהסלמה חסרת תקדים ובהצטיידות בטילים. באותה שנה נכנעה ישראל ללחץ אמריקני והסכימה לשבת על ספסל הנאשמים בוועידת מדריד. שם הוכרה הסיסמה 'שטחים תמורת שלום' מאסכולת מחנה דוד. אם במדריד נקבעו עקרונותיה של אסטרטגיה להשבת ישראל לגבולות 67 הרי שבאוסלו נידונו פרטי הביצוע. ממשלת ישראל הפרה את החוק שאין 'עושים עסקים' עם אש"ף ונשאה ונתנה עם ארגון טרור. קו התבוסתנות של ממשלות ישראל נענה כצפוי בעליית סף הדרישות המלוות בטרור מן הצד הערבי. ואכן, ערפאת למד היטב את התנהלותו של היטלר מול תבוסתנותם של צ'מברליין ודלדייה. ערפאת הצהיר לאחר החתימה על ההסכם במלון גרנד בשטוקהולם: "אנו הפלשתינים ניקח הכול, כולל את אל קודס כולה...כל היהודים העשירים יהגרו לאמריקה...בתוך חמש שנים יהיו לנו בין ששה לשבעה מיליוני ערבים בגדה המערבית ובאל קודס...ברור לכם שתוכניתנו היא להשמיד את המדינה הציונית ולכונן מדינה פלשתינית טהורה". כך אמר ב-30 לינואר 1996. נאה דיבר וקיים. ישראל השיבה אותו מתוניס לעזה, ערכה לו קבלת פנים כיאה לגיבור שלום, והוא החל להתמסר למעשי טבח בקנה מידה חסר תקדים. התבוסתנות בדרג מקבלי ההחלטות היא זו שסללה את דרכו של הרדיקל היהודי והעניקה לו לגיטמציה ציבורית. הוא מנצל את תהליך התבוסתנות ומקצין את תהליך הדמוניזציה של ארצו ככל שתהליך האכיפה האסטרטגית של ישראל הולך וגובר. כך למשל העיקרון של 'שטחים תמורת שלום', המסר הבסיסי של תנועת שלום עכשיו שזכה ללגיטימציה בפועל בוועידת מדריד, הוא היום הציר המרכזי. היום בחזית המאבק "בצלם", "יש גבול" "שוברים שתיקה" "די לכיבוש","זוכרות", עאדלה" "הוועד הישראלי לסולידריות" ועוד ועוד. יוסף פארה עיתונאי בכיר ממוצא ערבי ותומך במדינת ישראל, החליט לתת לה גט כריתות: איך אפשר להעלות על הדעת שמדינה תלך מדחי לדחי, לא תעניש את הרדיקלים שבתוכה, תיתן לממשלות ישראל לדרדר את המדינה. קצה נפשי להוסיף ולהגן על מדינת היהודים כשהם מבצעים איבוד לדעת עצמי. כך אמר העורך הראשי שלWorldNetDaily (WND), אדון ליברמן האם האויב לא קיבל מספיק גזרים? די להונאה שכשלה תמיד, די לנסיגות חד-צדדיות, די למעשה כניעה, די לניסיון לרצות את הרוע, די להעניק מתן ומתן, די במנהיגי ישראל הצועדים בנתיב שסלל עבורם נוויל צ'מברליין.