B>אחיה של
בר רפאלי, און, נעצר בחשד לשוחד שנתן לרס"ר היחידה שלו, כדי שזה יקל מעליו את התורנויות בבסיס הכוללות שמירות ומטבחים. ולא שמדובר ביחידה מרוחקת ומאובקת, אלא ביחידה עם תנאי שירות נוחים, כך על-פי הכתוב, שמשמשת כיחידה מועדפת לשחקנים אומנים ושאר סלבס.
מעניין אותי לדעת, באיזו יחידה מדובר והאם לא מדובר בעוד יחידה שעיקר תפקידה הוא, לפתור את בעיות השירות של ידוענים למיניהם. מה היחידה הזו עושה ומה בדיוק הנחיצות שלה? איפה היא ממוקמת? בפנטהאוזים של רמת אביב? תשובה לזה אני מניח לא יהיה ניתן למצוא, כי בכל זאת מדובר כאן על מידע ביטחוני.
אני לא רוצה להתייחס לפרטי הנמען. און רפאלי הוא לא העניין המרכזי. אני מניח גם ששם משפחתו יפתח לו מספיק דלתות בחיים, ולא צריך את עיתון מביט כדי שיקדם את ענייניו. עם שם משפחה כזה- הכישרון וההצלחה, מגיעים בחבילה אחת.
גם הרס"ר שהתעשר כהוגן מהכספים וממנות השווארמה שקיבל כמתנות מהחיילים, הוא לא העניין. הוא מבחינתו, הספיק להסביר לאשתו בבית המשפט, ש"הכול זה מצרות עין ומאהבתו הרבה לחיילים". אהבה מתובלת בעמבה. הנושא המרכזי שצריך לעלות לדיון, הוא ההגדרה של און רפאלי כ"אומן", ולכן הוא, כמו אומנים אחרים וספורטאים מצטיינים, זוכים להקלות משמעותיות בשירות הצבאי. זה כבר הפך להיות עניין שבנורמה. הסיוע של הצבא בעתידם של שחקנים וידוענים. כך שמצד אחד, הם יוכלו לטפוח לעצמם על השכם שהם שירתו בצבא, ואולי בעתיד גם יכתבו איזה מחזה על הצבא הישראלי והכיבוש המשחית. אין כמו ניסיון צבאי כדי לכתוב דברים כאלו.
למפקדי היחידות זה דווקא נחמד, כי גם הוא רוצה לזכות בפרסי היחידה המצטיינת בענף הכדורגל והכדורסל, ולכן צריך לדאוג לשבץ אצלו ספורטאים מהענפים האלו, והשחקנים בתמורה לזכייה אחת או שניים ותמונה עם ילדי הרס"ר, יזכו להגיע רק פעם בשבוע לבדוק אם הממטרות לא ברחו לבסיס אחר.
יש מפקדים שטורחים ומשבצים לעצמם דוגמניות ושחקניות מתחילות, ויש מפקדים שירצו שילדי מפקדים אחרים בדרגות בכירות ישרתו אצלם. עניין של קח ותן. או תן וקח. ולא צריך להיות ספורטאי מצטיין כדי לזכות בזה. ביחידה שבה שירתתי, היו גם כאלו שהיו שחקנים בפועל ירוחם ובפועל ערד, שאז לא היו בליגה הלאומית, וגם הם זכו להקלות משמעותיות.
את התנאים הכי טובים בשירות, קיבלו אלו, שאימא שלהם הייתה מספיק קרובה ליו"ר האגודה למען החייל שבעיר שלהן. קרובה כלומר מכינה עוגות מידי שישי כדי לשלוח לרס"ר.
אז, הם הסתפקו בעוגות. בלי עמבה.
בתמורה לשני קומקומים חשמליים וארוחה מפנקת בשיפודיה המקומית, היו מוכנים מפקד היחידה וסגן המפקד, ליפול לארבעים שכיבות סמיכה ואספקת תנאי שירות למקורבים, של שבוע שבוע. שבוע בבית ושבוע גם בבית.
לפעמים היינו רואים את המקורבים האלו, שהוגדרו בתפקידים מעניינים כמו מש"ק שק"מ, מש"ק מועדון חיילים (שאף פעם לא זכיתי לראותו פתוח) או מש"ק ספרייה (ועמך כולם משק"ים) מגיעים ליחידה עם רכב צמוד של אבא, מדים מגוהצים והמון בושם שנשאר באוויר הרבה אחרי שהם כבר עזבו. איכשהו הם גם הצליחו להתקדם בדרגות, למרות ששירותם הצבאי הסתכם בכמה שבועות ספורים בסך-הכל, כך שאת דרגות הרב"ט והסמל היה ניתן לראות בצורה ברורה וייאמר לזכותם שגם מסיבת שחרור הם היו עושים. אבל למרבה הצער רק קצינים וקצינות היו מוזמנים לשם. צריך לומר תודה. חיילי מפקדה רגילים לא היו חברים שלהם. מידי פעם, היה רס"ר היחידה שולח רכב צבאי עם חיילים, כדי שאלו יהיו מניין באזכרות של קרובי משפחה של אותה יושבת-ראש אגודה. החיילים מצידם, העדיפו להיות באזכרה ולאכול בורקס מאשר להתעסק בניקיונות ושמירות. ואז גם כאן, החלו להיות מקורבים יותר ומקורבים פחות.
חיילים התחילו לחזור בתשובה. מי יישאר לנקות ומי ייצא לאזכרות. אגב החיילים לא תמיד ידעו של מי האזכרה, ומה בדיוק עושים באזכרות האלו, אבל זה לא באמת מה שהיה חשוב שם.
אולי בעקבות הפרשייה של און רפאלי, ובעקבות פעילותו הנמרצת של הרמטכ"ל לקיצוץ גופים ותפקידים מיותרים, יעשה טוב ויפטור אותנו מנוכחותם של אותם מצטיינים. הצבא יסתדר טוב בלעדיהם, והם יסתדרו טוב בלעדי הצבא. לא נצטרך לשלם להם מענקי שחרור ופיקדון, והם יהיו פנויים יותר לעיסוקים שלהם.
ואם כבר שירות כלשהו, שיפנו ויעשו שירות לאומי. שיאמנו נוער משכונות חלשות בענפי הספורט שלהם. שיצאו להופיע בקרב אוכלוסיות חלשות שהופעות קונצרט ובמה רחוקים מהם. שיצאו לפריפריה ולמקומות שמעבר לקו הירוק. כי אם לא בשירות הצבאי, הם כבר לא יעשו זאת אחרי השירות. טוב להם וטוב לנו.