הפארסה המתרחשת לנגד עינינו בדמות התחדשות משפט אליאור עזריה היום היא כבר לא רק ניצנים. אלה הפכו כבר לענפים ועצים. הפשיזם האדום הבולשביקי שלט בארצנו בעת שלטון השמאל, לא נעלם עם המהפך של עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977, וממשיך לשלוט במערכות השלטון עד היום. (הימין ניצח בבחירות? - האומנם?)
הפשיזם האדום מרים ראש בתקופות מסוימות, ומתחבא בתקופות אחרות, פושט צורה ולובש צורה. בנקודת הזמן העכשווית, משפט אליאור עזריה הוא אחת מהתגלמויות הפשיזם האדום. עכשיו נפלה לידיהם הזדמנות פז: חייל ירה והרג רוצח פלשתיני, שדקר חייל אחר, כשהפלשתיני היה "מנוטרל" אבל עדיין חי.
זו הזדמנות שאין להחמיץ, והמערכת הצבאית גויסה למשימה. המודל: רוסיה הסובייטית, וחיקוי מדויק של משפטי הראווה של סטאלין שנערכו ברוסיה הסובייטית החל משנות השלושים של המאה העשרים, כולל משפט סלאנסקי בפראג בשנת 1952, שבו כיכב גם פעיל מפ"ם, אורן-אורנשטיין.
המנגנון הוא כזה: ראשית חייבים למצוא / להמציא את "אויב העם" ואחר כך מנהלים משפט ראווה, כאשר פסק הדין נקבע מראש וכל המערכת מתיישרת ומיושרת אתו. המשפט הסובייטי במיטבו!
כלפי חוץ מוצג משפט, יש שופטים, יש תובע וגם, כביכול, סניגור. מתנהל מהלך משפטי שנראה, כלפי חוץ, תקין, והוא מכוון, בראש וראשונה, ליצור רושם ולקבל לגיטימציה בחוץ - בארצות המערב (ה"נאור"): כלפי חוץ נערך משפט, כביכול, כדת וכדין, היו עדים ונשמעו עדויות בפני שופטים, כביכול, "ניטרליים, הגונים, וישרים" והם חרצו "משפט צדק ואמת".
גם אצלנו, הפשיסטים האדומים, המתקראים "נאורים" רוצים, בהתרפסותם לעולם, להראות שאנו "יפים", מוסריים ("טוהר הנשק"), וכו', כשמסבינו מפציצים האמריקנים, הרוסים, הסורים, ועכשיו גם הצדיקים הטורקים, אוכלוסייה אזרחית בערים ובכפרים, והורגים מדי יום אזרחים, נשים, זקנים וילדים, ואיש לא מצייץ ופוצה פה, ואיש לא מדבר על מוסר ולא מקים ועדות חקירה.
כשהורגים איש דאעש לא מקיימים תחקיר, גם לא כשמטילים פצצה ומוחקים כפר שלם על כל תושביו האזרחים (מדווחים על נזק סביבתי - לעץ ולצומח?). מדוע זוכה הרוצח הפלשתיני ליחס שונה ומיוחד?
אצלנו, בית המשפט, לשמחתי הרבה, ידע כבר מלכתחילה לרסן את תאוותה והתלהמותה של התביעה הצבאית, שמהרגע הראשון הייתה להוטה ואחוזת בולמוס הרשעה במשפט שדה מהיר, ודרשה כליאת החייל עד תום ההליכים - וזאת בטרם מוצתה החקירה, ובוודאי טרם הוכחה כל אשמה. בתבונתו פסק השופט מעצר במחנה צבאי סגור. ואני מאמין שבית המשפט יידע להמשיך בקו זה.
ראינו את התקרנפותם המבישה של כל מפקדיו של החייל, שהתיישרו כאיש אחד עם סגן הרמטכ"ל, הרמטכ"ל וכל הצמרת, והפקירו והשליכו לכלבים את החייל. כל המערכת הצה"לית מגויסת נגד חייל צעיר בודד אחד. לעומת זאת עם ישראל מחה על כך בהמוניו.
להבנתי, ההשראה וההכוונה באים מרוחו של סגן הרמטכ"ל, המוכן להקריב את חיי חיילי צה"ל למען האויב הפלשתיני. איש זה, שאני מתעבו, משרה, להבנתי, רוח רעה וחולה המתפשטת כסרטן בצה"ל במקום שיהיה מועף מצה"ל, הוא משמש השראה לגדולים ממנו: לרמטכ"ל, לשר הביטחון (לשעבר - וטוב שכך), ולצבא פרקליטים, בכורסאותיהם, במשרדיהם הממוזגים, המחפשים לקדם את הקריירה שלהם.
עם התחדשות המשפט, אני תקווה כי יבואו עדי ההגנה וישנו את התמונה מן הקצה אל הקצה, וצדקתו של החייל תצא לאור. אני גם מקווה כי שר הביטחון החדש, וראש הממשלה יתעשתו, יסלקו מצהיל את כל גופי השמאל והגורמים הפוליטיים ה"מחנכים" הפועלים בצבא לאינדוקטרינציה "נאורה" של "זכויות אזרח" (לאויב בלבד), ויחזירו לצה"ל את רוחו המקורית ותפקידו המקורי של הגנה על מדינת ישראל, ניצחון על אויביה והכרעתם.
צה"ל צריך לחזור להיות צבא ההגנה לישראל, ולא צבא ההגנה לפלשתין.