כורדיסטן - זה כאן!

כשקראתי שסגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הגיע למזה"ת, גער בכורדים של סוריה, ציווה עליהם להסיג את הצבא שלהם בחזרה אל הגדה המזרחית של הנהר פרת ואף איים להפסיק את מתן העזרה הצבאית נגד דאעש - היה זה בשבילי דיז'ה-ווי, משהו שכבר ראינו כאן בירושלים. שם מוכר אובמה את בעלי בריתו הכורדים לטורקים, כאן - כשציווה להפסיק את הבנייה ברמת שלמה בירושלים - מכר אותנו לערבים. נתניהו, כידוע, התקפל. האם הכורדים עשויים מחומר דומה? וזה הסיפור: אך זה עתה שחררו יחידות כורדיות את עיירת-המפתח מנביג' מן המרצחים של דאעש, וכל הפרשנים הסבירו, שמכל שלל הצבאות המתרוצצים בסוריה, יחידים הם הכורדים שמצליחים להכות את דאעש, ולכן אמריקה, שבצדק חסה על דם בניה, מחמשת אותם ושולחת אליהם יועצים צבאיים. אולם מנביג' והעיר ג'ראבולוס שעל הגבול הטורקי, אשר שחרור מנביג' כיתר אותה מדרום - שתיהן בגדה ה מ ע ר ב י ת של נהר הפרת מה קרה לאמריקה שלפתע הורתה לכורדים לסגת מזרחה לפרת ולקטוע תנופת קרב מנצחת? ולמה היא מנסה לסגור את מערב הנהר בפני הכורדים? הנושא הזה מסקרן - הלא שנינו, הכורדים ואנחנו, צורכים סיוע אמריקני ומשלמים בלחץ אמריקני. ובכן, בו-זמנית עם התערבותו הגסה של ביידן, פלש הצבא הטורקי אל תוך סוריה וכבש את העיר ג'ראבולוס, כביכול כדי לשחררה מידי דאעש, ולאמיתו של דבר - כדי למנוע את תפיסתה ע"י הכורדים. ביידן היה רק המקל, והיד המחזיקה בו היא טורקית. טורקיה העמידה לאמריקנים אולטימטום: 'או אנחנו או הם!', והאמריקנים - כמו אצלנו - בחרו בחזק ולא בצודק. אלא אם כן יוכיח העתיד - שוב כמו אצלנו - שהם בחרו לא טוב, וה"חלש" הוא דווקא החזק. קצת חומר רקע. הטורקים צהובים לכורדים. הם חוששים ש-15 מיליון הכורדים בארצם ידרשו עצמאות אם יורשה לכורדים האחרים - 5 מיליון בעירק, 5 מיליון באירן, 3-4 מיליון בסוריה - להרים ראש. בכלל, לכל המדינות שהכורדים חיים בתוכן - טורקיה, עירק, אירן, סוריה - אינטרס משותף, שכל אחת מהן תדכא את הכורדים "שלה" כמה שרק אפשר. בינתיים התפרקה עירק, והכורדים העירקים זכו למעין עצמאות. עכשיו גם סוריה מתפרקת והטורקים רואים שכמעט לכל אורך גבולם הדרומי - 900 קילומטר! - הולך ומוקם שלטון כורדי. עם הכורדים העירקים נאלצו להשלים, ואפילו עושים איתם עסקי נפט. בסוריה, כשהגיעו הכורדים היושבים בשתי המובלעות ג'זירה וכובאני עד לגדה המזרחית של הפרת, אמרו הטורקים: עד כאן. מפני שהמובלעת הכורדית השלישית, עפרין, יושבת הרחק ממערב לנהר, צפונית-מערבית מחלב, לא מאוד רחוק מן הים, ואם יורשה לכוחות הכורדים להגיע עד שם, "כורדיסטן המערבית - רוח'אבה", כפי שהם קוראים לפדרציה העצמאית שהכריזו, תהיה לעובדה מוגמרת ותסכל את התוכנית הטורקית משכבר הימים להקים כאן אזור חיץ טורקי, וזו היא אכן מטרת הפלישה לסוריה. ארדואן הרכין ראש בפני פוטין, יישר קו אתנו ושומר על היחסים עם אמריקה - הכל כדי לקבל יד חופשית נגד הכורדים. וכך, שוב נטחנים הכורדים בין אבני הריחיים של המעצמות, ומי התנסה בכך כמונו? כאמור, לא מועיל לכורדים השירות החיוני שהם מעניקים בדמם למעצמות המשתפנות ומתפנקות. בתחילה דווח, שהכורדים קיבלו את הדין הבריוני של ארדואן את ביידן, יצאו מ-מנביג' ונסוגו לגדה המזרחית של הפרת, אך כעת נראה שהם השיבו לביידן - אנחנו סורים, וגם הגדה המערבית של הנהר זו עדיין סוריה ולא יכתיבו לנו, היכן בסוריה אסור לנו לנוע. נמסר, שהכורדים ל א נסוגו והם תוקפים את הצבא הטורקי הפולש. בתגובה, אומרים שאמריקה הפסיקה את אספקת הנשק לכורדים: אי-המוסריות בפוליטיקה - במערומיה. אל מי יפנו עכשיו הכורדים לעזרה? האם יעזו לעמוד לבדם? מה היה קורה לנו, אלו נתניהו לא היה מציית לביידן ולא היה מקפיא את הבנייה? בן-גוריון הכריז על המדינה בניגוד ללחץ אמריקני לוותר ולקבל על עצמנו משטר נאמנות. את מלחמת ששת הימים עשינו נגד רצון האמריקנים, וגם סיפוח ירושלים והגולן וכל מפעל ההתנחלות היו והינם למורת רוחם. אולם היכן היינו היום ללא כל אלה? לעומת זאת, המפולת הנוראה של יום הכיפורים פקדה אותנו אך ורק משום שקיבלנו את התכתיב הציני של קיסינג'ר: בדמם של 2,600 מבנינו הוא השיג את שלו - סילק את הסובייטים ממצרים והחזיר לשם את האמריקנים. לא ענייננו לעוץ עצות לכורדים. רק הם לבדם רשאים להחליט על עתידם, כי רק הם משלמים את המחיר. אבל בלב פנימה מקננת תקווה שהם יחזיקו מעמד ולא יתנו להזדמנות הנדירה לזכות סוף סוף בחרות לחלוף. זהו עם עתיק, שיושב במקומותיו עוד מתקופת המכבים, ויש לו שפה והיסטוריה משלו. בשנת 1919 החליטה וועידת השלום בפריז על הקמת מדינה כורדית, אולם ההחלטה בוטלה בגלל עליית כוחו שלמנהיג טורקיה החדשה, אתתורכ. בשנות ה-20 הכריזו הכורדים עצמאות פעם אחר פעם, אך דוכאו בכוח ע"י הבריטים והטורקים. אחרי מלחמת העולם השנייה הקימו באירן את "הרפובליקה של מאהאבד", שנמחקה ע"י האירנים. לנו זכורים מעשי הטבח בכורדים של סדאם חוסיין, כולל המתה המונית בגזים. בסך-הכל הקריבו הכורדים למען עצמאותם מאות אלפים מבניהם. לא נותר אלא לשאול את יפי הנפש, כאן ובעולם: נפשכם יוצאת למען הפלשתינים משוללי העצמאות, כביכול - שבניגוד לכורדים שפה לאומית נפרדת אין להם והיסטוריה אין להם, וכל כולם חיקוי ופיקציה. מדוע מאבקו ההרואי וסבלו קורע הלב של עם אציל ואוהב ישראל ככורדים משאירים אתכם אדישים? שעור לדוגמה בצביעות.