אוכלוסיית המדינה מונה כ 8.5 מיליון תושבים, בתוכם 1.8 מיליון ערבים וכ-150 אלף עולים מאתיופיה (50 אלף מתוכם 'צברים' שנולדו בארץ). עלייה גדולה נוספת עלתה ממדינות חבר העמים לשעבר, שאליה לא נתייחס במאמר זה.
חשוב, להדגיש, שמרבית התופעות שאנו עדים להם, בין המשטרה לבין אוכלוסיות המיעוטים, מקורם בכשל מערכתי רב שנים של הממשל המרכזי, שיצר אפליה, חוסר שוויון ומעמד נחות של אוכלוסיות אלו בכלל התחומים: הפוליטי, הבריאותי, בחינוך, בתשתיות ועוד.
יחסי המשטרה עם המיעוט הערבי בישראל ידעו עליות ומורדות. בדרך כלל מתאפיינים היחסים במתח מובנה וברמת אמון נמוכה. פעילות המשטרה מול מגזר זה הייתה בדואליות בין 'שיטור יתר' ל'שיטור חסר'. משמע, 'שיטור חסר' בשגרה, ותגובת יתר באירועים מסוגים שונים שבהם מעורבים ערבים.
קודת השבר הייתה במסגרת אירועי אוקטובר 2000. 'ועדת אור' - שהוקמה בהחלטת ממשלה לאחר האירועים הקשים - תארה בצורה מאוד מפורטת את התפתחות המארג הרגיש בין המיעוט הערבי לבין הממשל והאוכלוסייה היהודית שתרמה לאירועים.
הוועדה קיבלה החלטות קשות על אחריות בעלי תפקידים שונים, כולל כמובן אנשי משטרה, במהלך האירועים. פרק חשוב בדוח הוועדה ממליץ על המלצות אופרטיביות על-מנת שמקרה דומה לא ישנה. בנימה אישית, הייתי שותף לתהליך פעילות הוועדה בבית המשפט העליון ולאחר מכן במסגרת תפקידי, על יישום חלק מההמלצות כמו פריסת מרכזי שיטור קהילתיים במגזר הערבי שהוביל המפכ"ל דאז שלמה אהרונישקי.
כתבנו בעבר, שאחת הבעיות המרכזיות של משטרת ישראל היא, שאינה ארגון לומד: 7 שנים לאחר אירועי אוקטובר 2000, ב-30 אוקטובר 2007, על-רקע של הקמת אנטנה סולארית ביישוב פקיעין בצפון, הסתבך המחוז הצפוני של המשטרה בעימות קשה עם המגזר הערבי, עשרות שוטרים ואזרחים נפצעים בעימותים קשים כולל שוטרת שהוחזקה כמה שעות כבת ערובה. זו התפיסה המשטרתית של הפעלת כוח ואכיפת החוק בכל מחיר... מה שיכלו לפתור שני שוטרים קהילתיים, בוצע בצורה רעה על-ידי אלפי שוטרים. למה? בגלל אנטנה סלולרית? ביקורת קשה נמתחה על הפיקוד המשטרתי בוועדה שבחנה את האירועים, ונשאלה השאלה, למה לא הופקו הלקחים מאירועי אוקטובר 2000?
הזכרנו בתחילת המאמר מהו הייעוד של ארגון משטרה במדינה דמוקרטית. השר לביטחון הפנים ארדן, ומפכ"ל המשטרה אלשיך הקימו מנהלת בראשות ניצב חכרוש, שהוא ערבי מוסלמי (טוב לאליבי...), ופרסו תחנות משטרה עם למעלה מ-1000 שוטרים, לצורך תגבור האכיפה במגזר הערבי !!!! לא מתן שירותי משטרה, לא יצירת שוויוניות, לא העלאת אמון הציבור הערבי, אלא הגברת האכיפה. זה מזכיר את ההחלטה לשנות את מודל "השיטור העירוני" שנקבע בתקופת השר הקודם אהרונוביץ, למה שמכונה: יחידת אכיפה עירונית. תפקיד היחידה המשותפת הזאת לעסוק במניעה ובעבירות הפוגעות באיכות חיים. אז, למה אכיפה???
השר והמפכ"ל אינם מחוברים למהות ולייעוד של ארגון המשטרה. עוד לפני שהמודל הזה יוצא לדרכו וממומש, אנא עשו הערכת מצב מחודשת לגבי הגדרת הייעוד שממנה נגזרים התפקידים. אחרת הכתובת מרוחה על הקיר באותיות קידוש לבנה: הכשל הבא בין המשטרה למגזר הערבי בוא יבוא.
ומכאן, לעדה האתיופית. לשם גילוי נאות, שירתתי תקופה מסוימת באתיופיה כנציג המדינה ולמדתי להכיר מקרוב את האוכלוסייה הנהדרת הזאת. גם כיום באקדמיה יש לי את הזכות ללמד סטודנטים וסטודנטיות מהעדה שחלקם משרתים במערכת אכיפת החוק: אינטליגנטים חרוצים ומנומסים.
הנתונים הסטטיסטים מדברים בעד עצמם מבלי צורך לפרשם: מספיק לראות את 40% מהדיירים בכלא "אופק" לנוער עבריין שמאוכלס ביוצאי אתיופיה. יש טענה, כי זה מה שבתי המשפט החליטו, ואומר חד-משמעית לא.. מי שמתחיל את הליך אכיפת החוק ומשמש כ "שומר הסף" של המערכת הפלילית זאת המשטרה. משטרת ישראל פועלת בשיטור יתר כנגד אוכלוסיית מיעוט קטנה זאת.
מפכ"ל המשטרה, פגוש את השוטרים שמשרתים בתחנות בהם יש אוכלוסייה אתיופית ושמע את התבטאויותיהם. ומה עושה המשטרה בתגובה? מקיימת סדנאות ספורדיות בהובלת מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) ובעזרת גופים חיצוניים. אבל, תהליכי שינוי אינם מובלים על-ידי פסיכולוגים אלא על-ידי מפקדים! כל דבר אחר הוא מצג שווא, של שינוי לכאורה.
