יש פסקי דין שאתם קוראים ושואלים את עצמכם, האם אתם ירדתם מהפסים - או שמא, עם כל הכבוד, בית המשפט הוא שקצת סטה מן הדרך. קחו לדוגמה את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של רדה טיגבה (יום ה', 1.9.16).
וזהו סיפור המעשה, כפי שמתאר אותו העליון: "ביום 8.12.2013 בשעה 6:25 לערך, המערער נסע בכביש מספר 40 בנתיב השמאלי, אל עבר הצומת עם כביש מספר 4103 (להלן: הצומת). הצומת הינו צומת מרומזר ובו מעבר חצייה להולכי רגל, ובשעה האמורה תנאי הדרך ותנאי הראות היו טובים.
"על-פי המתואר, המערער נהג בנהיגה רצופה אל תוך הצומת במהירות של 90 קילומטר בשעה, חרף העובדה שאור אדום דלק ברמזור בכיוון נסיעתו, ועל אף שרכב אחר שנסע בנתיב הימני עצר לפני קו העצירה ופעל בהתאם להוראות הרמזור. באותו הזמן המנוח חצה את הכביש על גבי מעבר החצייה, כשהרמזור להולכי הרגל בכיוון חצייתו היה ירוק. בכניסתו אל הצומת, המערער פגע עם חזית הרכב במנוח, איבד שליטה על הרכב והתהפך בימין הדרך. כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוח פציעות קשות, שהובילו לבסוף לפטירתו ביום 17.12.2013".
כמו על עבירות מס המדינה האשימה את טיגבה בהריגה, עבירה שהעונש המירבי עליה הוא 20 שנות מאסר. וזאת לדעת: הריגה היא למעשה רצח בלא כוונה תחילה. הפרקליטות לא הלכה פה, ובצדק, על העבירה הקלה בהרבה של גרימת מוות ברשלנות. אלא שכאשר הגיעה העת למצות את הדין, החליטה הפרקליטות - לא ברור למה - על הסדר טיעון. טיגבה הודה באשמה והמדינה ביקשה לגזור עליו 3.5 שנות מאסר - 17% מהעונש המירבי.
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן, הטיל על טיגבה שנתיים מאסר. נחזור: שנתיים. כאשר העונש המירבי הוא 20 שנה. החשבון פשוט, נכון? עשירית מהעונש המירבי. רוזן קבע מתחם ענישה של 48-12 חודשי מאסר, והקל יחסית בעונשו של טיגבה בשל מצבו האישי הקשה בעקבות התאונה והודאתו. מצד שני, הוסיף רוזן, צריך עונש מרתיע שגם יביא לידי ביטוי את ייסוריו של המנוח לפני פטירתו.
נזכיר: זהו אותו דוד רוזן ששלח לשלוש, חמש, שש ושבע שנות מאסר על שוחד ומרמה בפרשת
הולילנד. ועוד משהו להשוואה: שתי קומות מעל אולמו של רוזן, יידון ערעורה של המדינה על קולת עונשו של קובי פרץ, שנדון לשנתיים מאסר על עבירות מס. אם להשתמש בביטוי החביב על רוזן, דומה שכבודו קצת "ירד מדעתו".
זה לא סוף הסיפור. טיגבה ערער לעליון על חומרת עונשו. העליון אומנם דחה את הערעור, אבל הרטוריקה של השופטים
סלים ג'ובראן ו
נעם סולברג היא הגורמת לאותה תחושה שבה פתחנו. תחליטו אתם, האם הח"מ ירד מהפסים, או שמא השופטים פספסו בגדול.
"נסיבות רבות לקולא" תחילה - ג'ובראן: "אכן, אין חולק כי לזכותו של המערער עומדות נסיבות רבות לקולא, וביניהן הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ולקיחתו אחריות על מעשיו; העדר עבר פלילי ותעבורתי; ומצבו הבריאותי ובעיקר מצבו הנפשי הקשה בשל התמודדותו עם תוצאות התאונה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מחומרת מעשיו של המערער, אשר הורשע בעבירה של הריגה לאחר שהתפרץ לצומת מרומזר, תוך שהוא מתעלם מהאור האדום ברמזור ומהרכב שנסע לימינו שכיבד את הוראות הרמזור, ומתוצאותיהם הקשות - קיפוח חיי המנוח והמתת אסון כבד על בני משפחתו".
לדעת ג'ובראן, מדובר ב"עונש משמעותי". לא יודע מה איתכם; לי נדמה, ששנתיים מאסר על רצח שלא בכוונה תחילה - זה לא "עונש משמעותי". לי נדמה, שמאסר על רצח שלא בכוונה תחילה צריך להיות חמור יותר מאשר על עבירות מס, ואולי אפילו חמור יותר מאשר על שוחד. נחזור להולילנד: ג'ובראן עמד בראש ההרכב ששלח את
אהוד אולמרט ל-18 חודשי מאסר על שוחד של 60,000 שקל, ואישר עונש מאסר של שבע שנים ל
אורי שטרית על שוחד של 2 מיליון שקל. לי נדמה, שחיי אדם חשובים יותר מכסף, והגנה עליהם חשובה עוד יותר מאשר הגנה על טוהר השלטון.
"איש טוב מיסודו" נעבור לסולברג. "מדובר באיש טוב ביסודו. בקשיים עלה ארצה, במאמצים השתלב בעבודה. העובדה שהרג אדם בתאונת דרכים היכתה בו קשות. מצבו הרגִשי הדִרדר, תפִקודו נסוג, הוא פוטר מעבודתו
כמבנאי בתעשיה האוירית, ולא הצליח להשתלב עוד בתעסוקה אחרת. ניכרת אצל המערער מצוקה נפשית, חרדה, דיכאון, והוא סובל מקשיי הסתגלות לחיים בבית הסוהר.
"מצבו של המערער מעיק.
אכן, במובן מסוים, גם המערער הוא קורבן של העבירה שביצע. [ההדגשה שלנו] ראוי המערער להתחשבות ולמידה של רחמים, גם בשים לב לרקע האישי, חבלי קליטה, חיים בדוחק ובצמצום, ומשבר קשה שהוא נתון בו כמתואר
בתסקירי שירות המבחן. אלא שחרף משקלם המצטבר המשמעותי של השיקולים לקולא, כשהם על כף מאזניים אחת, הרי שהשיקול המרכזי שעל כף המאזניים השנייה, מכריע את כולם. שומה להשית על המערער עונש מוחשי של מאסר בפועל, כפי שנעשה בבית המשפט המחוזי".
סולברג הוא שומר מצוות ותלמיד חכם, בעל ידע רב במכמני המשפט העברי. אני בטוח שלא צריך להזכיר לו מה היה דינו של טיגבה לפי ההלכה: לכל הפחות עיר מקלט. שזה אומר, מעצר בית ללא הגבלת זמן. אולי יומיים, אולי 20 שנה, אולי כל החיים (עד מותו של הכהן הגדול). ייתכן גם שהוא לא היה זוכה להגנתה של עיר המקלט, שכן הוא "שוגג קרוב למזיד", ואז היה עליו לחיות כל ימיו בפחד מפני גואל הדם - שהיה רשאי לחסלו בכל עת ובכל מקום.
יתרה מזאת: סולברג עצמו מצטט (ולא בפעם הראשונה) תשובה של ר' עקיבא איגר, מגדולי הפוסקים, לגבי מי שהרג בשוגג בתאונת דרכים של אז (בנסיעה בעגלה) את בנו ומשרתו. ר' עקיבא הטיל עליו עונשי ממון וגוף - צדקה ותעניות - לכל ימי חייו: לממן ילדים עניים ולהתענות 120 יום בשנה.
ניל הנדל, השלישי בהרכב, הצטרף לעמיתיו.
מי כאן עבר באור אדום? מי כאן מתעלם מהתופעה של נהגים הלוחצים על הגז כדי לתפוס את שולי האור הירוק ונכנסים לצומת באור אדום? מי כאן חושב שענישה כזאת תרתיע את ההורג הבא? מהפרקליטות דרך המחוזי ועד העליון - דמנו הוא הפקר.
