את פתח מאמרו פותח רוני שוקן בשתי אמירות ש"אין ביניהן כל סתירה", אבל כבר בראשונה יש בעיה. ומה נקבע בה? ש"לעם היהודי יש זכות להגדרה עצמית במסגרת מדינית". וישאל השואל - מי כלול ב"עם היהודי"? ואולי גם יתמה - "במסגרת המדינית", למה הכוונה "להגדרה עצמית"? האם למשל יהודי ארצות הברית המשולבים היטב במדינתם מולדתם כלולים בעם היהודי הזה? האם הם באמת רואים בישראל את המסגרת המדינית עבורם? הרי כל מי שעיניו בראשו יודע שמאז קריסת ברית המועצות, אין כיום ציבור יהודי שאינו יכול להגר מרצונו לישראל ובכל זאת לא כל, אלא רק קצת יותר ממחצית מאלו ששייכים כביכול לעם היהודי, חיים בישראל. מה זה אומר ? זה אומר שישראל היא במידה רבה, גם בלי שתגדיר את עצמה ככזו, הנה גם מדינת הישראלים הרוצים לחיות בה. מה שמגוחך בעניין, שמבחינה משפטית עדין לא מוכר לאום ישראלי...
אמירת יסוד שנייה קובעת ש"הזכות הזאת (הראשונה) איננה זכות לשלול את זכותו של עם אחר להגדרה עצמית במסגרת מדינית, והיא איננה זכות להפר את המשפט הבינלאומי". אגב הסיפא, ראוי לציין שהצהרת בלפור הידועה, מסייגת את מי שיכלל במסגרת העם היהודי. מחד-גיסא, העדות הלא יהודיות בארץ, ומאידך "היהודים המרוצים לגמרי ממעמדם המדיני ומזכויותיהם". הייתכן שמאז הצהרת בלפור, נסוגה מדינת ישראל מהכרה מזכות ההגדרה העצמית של היהודים ברחבי העולם באשר היא בכל זאת כוללת אותם, למרות הגדרתם העצמית השונה?
מעולם ישראל לא הייתה מדינה דמוקרטית ליברלית. היא חסרת חוקה, אין לה מגילת זכויות אזרח, אין הפרדה בין מיסוד הדת למדינה, ואפילו לא בין הדת ללאום, שהוא לאום אתני שאינו מקבל זרים אלא ע"י המרת דת, שאינה ראויה במדינה דמוקרטית. לכן דברי המחבר על "ההשחתה הנובעת מהתכנים המשיחיים האתנוצנטריים,(ה) מחלחלת גם לתוך ישראל ושוחקת את הדמוקרטיה במובנה המהותי"- אינם נכונים. זאת מאחר שמצב הכיבוש כמו גם התפיסות המשיחיות והגזעניות אינן מכרסמות את ישראל כדמוקרטיה ליברלית, שמעולם היא לא הייתה כזו, אלא כאתנוקרטיה המשתנה לאתנוקרטיה מחמירה ונוקשה.
בעיית הקשר גם משחקי מילים, קיימים במאמר. למשל שוקן מציע שתאומץ הגדרה אחרת לישראל כ"יהודית ודמוקרטית"-" אולי לתארה כ"מדינתו הדמוקרטית של העם היהודי". מדינה "דמוקרטית", ניתן להבין מושג זה. אבל מה זאת מדינה "של העם היהודי"? הרי הדמוקרטיה מבוססת על הריבון - כלל אזרחיה. מיהו הריבון במדינה של "העם היהודי"? שוב חזרנו לבעיית הקשר בין המושג "העם היהודי" למושג אחר, הפעם - הדמוקרטיה.
לא עוזר ששוקן גם מציע "שהמדינה תאמץ אך ורק פרשנויות ליברליות והומניסטיות להגדרתה כ"יהודית"- וגם לא ברור איך זה משתלב עם טענת ההמשך - "מתחייב שהמדינה תפעל באופן אקטיבי לקידום שוויון זכויות אזרחי וקולקטיבי למיעוט הפלשתיני". אם היא תפעל לשוויון זכויות אזרחי לכלל אזרחיה, היא תהיה מדינת כל אזרחיה. במה היא תהיה אז מדינה יהודית?(מה גם ששוקן מציין מפורשות "מתחייב חיזוק המרכיב הדמוקרטי כמאפיין ערכי, ולא רק כפרוצדורה של הכרעת הרוב), ושנית, מהן הפרשנויות הליברליות וההומניסטיות למושג שהינו דת ולאום אתני (יהודי)?
רוני שוקן נסמך על הצעותיה של צביה גרינפלד במאמרה - "כן יהודית ודמוקרטית" (
הארץ מיום 12.8.16), כלומר "מדינה שתטפח את הזיכרון ההיסטוריה היהודית, תתמוך בלימוד של היצירה היהודית ותקדם פרקטיקה של מנהגים השואבים מהמסורת היהודית". אולם כשעוברים לביטויים מעשיים מדובר בראש וראשונה ב"עברית כשפה רשמית"(בהמשך יש התייחסות כזו לערבית). אולם – האם העברית היא שפה יהודית? האם כיום היא שפת הדיבור של היהודים ב: צרפת? ארצות הברית? דרום אפריקה? ברור שלא. העברית היא שפת היום יום של "יהודי הארץ", שאת הישוב בטרם הקמת המדינה כינו "ישוב עברי"- על שם השפה.
דריסת רגל מיותר להציע "ויתור חלקי בתחום הסמלים, על-מנת לאותת לאזרחי ישראל הפלשתינים, שישראל אכן רואה בהם אזרחים שווי זכויות". לא זה מה שנדרש . נדרש שישראל תהיה מדינת הלאום הדמוקרטית של הישראלים. מדינה בעלת חוקה ומגילת זכויות אזרח. מדינה בה הלאום האזרחי הוא מסגרת העל, על כל הקבוצות והדתות. מדינה שאין בה דריסת רגל לגופים ציונים אקסטריטוריאליים כמו: הסוכנות היהודית על מחלקת העלייה וההתיישבות שלה, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד, וההסתדרות הציונית.
כל הצעותיו של שוקן הן רק בגדר ריבוע המעגל במקום יציאה מהקופסה הציונית.
