הַכֹּל בִּידֵי הָאָדָם הַבְּרָכָה וְגָם הַקְּלָלָה
מַדּוּעַ יִבְחַר בַּקְּלָלָה כְּשֶׁהַבְּרָכָה לְפִתְחוֹ
בְּעוֹד הַבְחִירָה בֵּין הַשְׁתָּיִם פָּשוּט קַלָּה
אֶלָּא שֶׁיֵּצֶר הָרָע הַמְפַתֶּה שׁוֹלֵט בְּרוּחוֹ
לָכֵן הַסָּכָל יְהָלְלוֹ וִישַׁבְּחוֹ
הִזָהֵר לְךָ בֶּן אָדָם מִצְוָתוֹ אַל תַּמְרֶה
סוּר מֵרַע בַּקֵּשׁ טוֹב בְּהֵשֶּׂג יָדְךָ נִמְצָא
אֱהַב רֵעֲךָ כָּמוֹךָ וּבְאֱלֹהֶיָך אַל תִּתְגָּרֶה
זֶה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה כִּי רַק טוֹב לְעַמּוֹ רָצָה
אַךְ הַסָּכָל שׁוּב לֹא הִתְרַצָּה
בְּרַם מֹשֶׁה יָדַע יִשְׂרָאֵל עַם קְשֵׁה עֹרֶף
הוּא יִטּוֹשׁ אוֹר יוֹם וְיבְחַר חֹשֶׁךְ וְאֲפֵלָה
יִטּוֹש דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְיֵלֵךְ לְהַכְעִיס מֵהָעֹרֶף
וְיָשִׂים בְּדַרְכּוֹ בְּמֵזִיד חֲסָמִים וּמַכְשֶׁלָה
כִי לְסָכָל הַמֵּזִיד אֵין מְחִילָה
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים למדנו כך: "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג', י"ד) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג, כ') הבחירה נתונה בידינו, הברכה וגם הקללה, כאן אין גזרה משמים. דברים אלה אומר משה לישראל לקראת כניסת ישראל לארץ כנען אחרי דרך מבוא השמש (דהינו ממזרח) ליד שכם שם יש שני הרים: הר גרזים הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה. משה רק מזכיר זאת לישראל לאמר: בידיכם הבחירה. בין הטוב לבין הרע. זו אינה גזרה משמים. העם שבחר בה' אלוהיו בחר להיות נאמן לו, לכן משה אומר לעם:
אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים ....לא את העמים תאבדון אלא:
את מזבחותיהם ומצבותיהם ואשריהם (יב/ב,ג). כי הרי אתם ישראל קבלתם בסיני - בחורב את התורה ואמרתם נעשה ונשמע, לכן חובה עליכם לסלק מתוככם את מתקני עבודה זרה של הכנענים שישבו בארץ.
עבודת האלוהים תעשה במקום אשר אלוהים יבחר שמה תעבדו אותו, בעולות וזבחים ומעשרות ותרומות ופניכם יהיו מופנים אל הר גרזים, הר הברכה להתברך ולא תפני פניכם אל הר עיבל הר הקללה והבחירה בידיכם
דברי משה שנאמרו אז טובים הם גם לימינו נתחיל מהעת החדשה, בשוב ישראל לארצו אחרי אלפים שנות גלות והגליה, עליו תמיד לזכור את דברי משה שאמר אותם לישראל העומד נכון לכבוש את ארץ כנען. משה גם הניח דעת העם כי עתידים לגבור על העממים שיושבים בארץ וישראל יירש את הארץ שהבטיח אותה אלוהים לאבותיו והוסיף משה לאמור כי
כל שעליכם לעשות זה לקים את דברי התורה ולחזק את האמונה בכוח יושב מרומים. זכרו כי ה' היטיב עם אבותיכם ועתה הוא מיטיב עמכם כל שצריך להאמין בו באמונה שלמה. בתקופתנו ראינו כי אלה מבני עמנו שעשו להשיב את בני ישראל לארצם
כְּאוּדִים מֻצָּלִים מְאֵשׁ, היו אלה החלוצים. חידוש קוממיות ישראל בימינו איננו דבר המובן מאליו. לא היה אפשר לחזות מראש שעם מפוזר בקרב עמי תבל, נרדף, מֻכֶּה ומושמד, יתנער מעפר לחדש חייו כקדם. אין להתעלם קיומו של כוח נעלם, שהניע גלגלי השיבה לארץ ולחדש בה קוממיות עם ישראל. לא בכדי משה חזר וצוה את העם להתרחק מעבודת ההבלים והאלילים . אֻמּוֹת העולם בימינו לא הבינו מנין יש ליחידי סגולה מבני עמנו הכח לחדוש ימי ישראל כקדם לר רק גולי יהודה "יהודים". מששלם עמנו בגוף ובנפש על חטא הפרת אמונים באלוהיו כֻפַּר עוונו והתוצאה התחדשות.
קוממיות ישראל בארצו סיפורו של עם ישראל ברוח פרשת ראה לא רק אלא בכל חֻמָּשׁ דברים, מתחיל בספר בראשית, בירידת יעקב וילדיו וילדי ילדיו למצרים בוְּעָזְבַּם את ארץ כנען, זאת בְתוּרַם אחרי חיים "נוחים יותר" חיי רוחה. הם נשארו במצרים 210 שנים, המשלימות
ארבע מאות השנים שאלוהים קבע אותם בדברו עם אברהם אבינו:
"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי".
ארבע מאות שנה כוללים 210 השנים של הישיבה בארץ במצרים ו- 190 הישיבה בארץ כנען השורצת באלילות על הכנענים שהתענרו וענו את ישראל. אומנם בירידה למצרים תחילה היו אלה חיי "רְוָחָה ושפע" בזכות המשנה למלך יוסף ומשמתו יעקב ויוסף קם מלך חדש על מצרים "פרעה", שהתנכר לבני ישראל בהעמידו פנים כי לא הכיר את יוסף ואת פועלו למען פרעה ועמו.
פרעה זה החל רודף את בני ישראל שגרו במצרים כיחידה לאומית "עברית" עצמאית ועשה אותם עבדים לו. אל אשר בקב"ה זכר את אשר אמר לאברהם ושלח
את משה-בוגר חצר המלכות שבהיותו תינוק נמשה מן היאור על-ידי בת פרעה בעצת אחותו מרים. הקב"ה עשהו נביא שיוציא ישראל מבית עבדים-ממצרים. משה הווציא את ישראל ממצרים והוליך אותם במדבר ארבעים שנה עד שהביאם לפתח ארץ כנען . אולם למשה היה חשש, כי הכיר היטב את ישראל, שלאחר שינחלו ארץ כנען שקבלוה מאדון כל הארץ (כל כדור-הארץ),ישכח את אלוהיו ויעבוד אלילי הכנענים, כי הי כבר עשה זאת פעם בחטא העגל ופעם בבעל פעור במואב. היה יסוד לחששו זה. הדבר עולה מתולדות ישראל בנטישת אמונתו והמרתה באמונה אלילית, דבר שהביאו להגליה ולפיזור בארצות תבל וזה קרה פעמיים: הראשונה לשבעים שנה והשנייה לכאלפיים שנה.
בְּסָקְרֶנוּ חידוש קוממיות ישראל בדורנו. אנו רואים כי הוגי רעיון שיבת ציון תנועת ְחִבַּת ציון לא היו דבקים במצוות האלוהים, אף על-פי כן הם הסתמכו על זכות ישראל שמקורה בתורת משה ודוקא בתקופת
ה"איזמים": קומוניזם, סוציאליזם, קפיטאליזם, פשיזם וְאָתֶאיזְם והבינו כי התורה שהיא מקור הזכות, דרכיה דרכי נעם ונתיבותיה שלום. ואילו התנכרות עמנו במשך הדורות הולידה את הנצרות שהייתה בבחינת "רפורמה" או תיקון הכתוב בתורה, והולידה את ספר "הברית החדשה" שהביאה על ישראל האינקויזיציה. ובעקבות הנצרות הופיע האיסלאם שאימץ בסילוף נּכָּר
את המקרא ויצר לו מקרא חדש -הקוראן, לפיו כדברי המטיפים יש להרוג לפי חרב האיסלאם, כל מי שאיננו מתאסלם. לא בכדי משה חוזר וממזכיר לעם כי הם מתקימים למרות התהפוכות בזכות האמונה שקבלוה בחורב הַמְצַוָּה עליהם
:אַבֵּד תְּאַבְּדוּן את כל הַמְּקֹמוֹת אשר עבדו שם הגויים אשר אתם ירשים אתם. (יב/ב) לבל ישארו לנגד עיני ישראל לפתותם לנטוש את אמונתו ולעבוד אלוהים אחרים. משה צוה לנתץ אלוהי הכנענים ולעקרם מן השורש כדי להרחיק השפעתם על ישראל, ואמנם ישראל עומד איתן למרות חשכת הדורות -של הנצרות והאיסלאם, בשמרו על טהרת הנשק ועל-ידי מתן זכות אנושית שוה לגר הגר בתוכנו.
קדוש החיים לעומת ְחִלּוּן החיים ועשית טוב ברור עתה כי עקירת האלילים פיזית איננה עוקרת את האמונה שבלב. זאת למדנו לצערנו מהתנהגות דאעש של ימינו . מתברר שאין צורך בטריטוריה, כדי להאמין באיסלאם "הדאעשי", די בקבלת האמונה ואז יש צבא מאמינים שטופי מוח הולכים כעורים אחרי דבר
הבל ההבלים. כדי לנצח את דאעש צריך להחדיר לראש התועים דבר קדוש החיים וליטוש ְְחִלּוּן החיים, (חִלּוּן ממלת חֹל-חֻלִּין). לא בכדי משה צוה כדבר ראשון לעשותו אחרי כיבוש הארץ לסלק את אמצעי האמונה האלילית מן השטח ולאחר מכן צוה:
וַהֲקִימֹתָ לך אבנים גדולות וְשַׂדְתָּ אתן בְּשִׂיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת .( כי תבוא כז/ב,ג) כשם שדברי התורה יהיו חקוקים בסלע ולא נמחקים, כך הם יהיו חקוקים על לוח לבו של האדם מישראל ולא ישכחו. סלוק עבודה זרה לבדה, איננה מספיק דבר זה כמו לעשות חצי מלאכה שכמוה כ-חצי אמת שמשמעותה שקר. בנוסף לסלוק עבודה עזרה צריך גם לִמּוּד התורה, מבלי להזניח החובה לעבוד ולעשות מלאכה לפרנסה . על הלומד תורה לזכור את אשר למד ולקימו הלכה למעשה. דברי מלמדים איך לעמוד בפני פיתויים המסיטים אותו מדרך הישר. כל שצריך לדעת כי מצוות התורה בהן מדובר הם אינן אלא כללי התנהגות ששומרים על אישיותו של הפרט כאדם שממנו העם נוצר. משה בקש שהעם יבער את הרע ולחשל את האדם כך ש:
אם יפתוך חטאים אל תלך בדרך אתם (משלי) . התורה מצוה עוד: חמול על האדם אפילו היה זה גר הַמְקַיֵּם שבע מצוות בני נח. הן: לקבל את הדין, (ביחס שבין אדם לחברו) לא לברך (בלשון סגי נהור)
את אלוהי ישראל, אסור עבודה זרה, איסור גִּלּוּי עֲרָיוֹת, איסור שפיכות דמים. להזהר מפני גזל, ואסור אכילת אבר מן החי. (סנהדרין נו/א) מצוה עלינו להיות רחמנים בני רחמנים גם כלפי בעל חי שנאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג ו-לד וכאן עד/כא) ועוד מצוות רבות שכולן עשית חסד ומשפט, חמלה ואהבה, גם לפתוח יד לאביון. וכל יתר המצוות שבפרשה שהם אות ומופת לנו ולכל העמים במעשי חסד וחמלה הן לאדם והן לבהמה.
מִקֹּצֶר הַיְרִיעָה לְהָכִיל מַשֶּׁהַתּוֹרָה מְכִילָה
יִסַקְרוּ מִקְצָת מִן הַמֵּצְווֹת שֶׁלָּנוּ הִנְחִילָה
כִּי יַסִיתְךָ אָחִיךָ אוֹ הַגֶּר הַגָּר אִתְךָ וּבְתּוֹכֶךָ
לִנְטוֹשׁ הָאֱמוּנָה לֹא תֹאבֶה הִשָּמֵר לְנַפְשֶךָ
זָכוֹר תִּזכּוֹר שֶׁעָם קָדוֹש הוּא עָמֶּנוּ יִשְׂרָאֵל
לְפִיכַךְ לֹא יֵהֵא אָחִיך עֶבֶד לְךָ זוֹ מִצְוַת אֵל
תֵּן מִיִּקְבְּךָ וּמִגָּרְנְךָ לַלֶּוִי וְלַגֶּר הָחַיִּים עִמְךָ
וְהַקָּבָ"הּ נָתוֹן יִתֵּן לְךָ שֶׁפַע בּשָׂדְךָ וּבְכַרְמֶךָ
גָם מִן הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אַל תִקְמֹץ יָדֶיךָ
בַּעֲשׂוֹתְךָ אֶלֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְיִשְׂמְרֶךָ