NIMBY הוא ביטוי סוציולוגי, ראשי תיבות של Not in My Back Yard. פירושו: חשוב מאוד לטפל בחלכאים ובנדכאים, אבל לא ליד הבית שלי, כי הם יהוו מטרד ויורידו את ערך הנכס. הסיקור התקשורתי של קריסת החניון ברמת החייל (יום ב', 5.9.16) הוא NIMBY במהופך.
מספרים לנו, שמאז תחילת השנה נהרגו 35 איש בתאונות עבודה בבנייה. מספר נורא, גבוה מאוד בקנה מידה בינלאומי. אז למה לא שמענו על 32 האחרים? או בעצם, למה שמענו דווקא על השלושה של היום? משום שכמו תמיד בנדל"ן, שלושה גורמים הם הקובעים: מיקום, מיקום ומיקום.
לא רק שהאסון היום התרחש בתל אביב, אלא שהוא גם התרחש בחצר האחורית - פשוטו כמשמעו - של ערוץ 2. הזכייניות קשת ורשת יושבות ברמת החייל, כמטחווי אבן מהחניון. אז לא רק שהיה להן קל מאוד לטפל באירוע, אלא שהן גם הרגישו שזה נוגע אליהן. יתר אמצעי התקשורת נסחפו אחרי ערוץ 2.
שיהיה ברור: אנחנו לא מזלזלים בחיים של איש, יהיו מוצאו ודתו ולאומיותו אשר יהיו. ענף הבנייה הישראלי מתאפיין בתאונות חוזרות ונשנות - מגשר המכבייה ודרך ורסאי ועבור למרפסות בנתניה וכלה בינתיים בחניון ברמת החייל. משהו שם כנראה לקוי מן היסוד, תרתי משמע. או שהעסק חובבני, או שיש מנהלים רשלנים, או שהפיקוח חפיפניקי או הכל ביחד.
אלא שאין קשר בין זה לבין הסיקור התקשורתי של האירוע היום. לי זה הזכיר את פיגוע הדקירה ברחוב דיזנגוף לפני חודשים אחדים. הרי ברור לכולנו, שאם אותו פיגוע היה מתרחש ברחוב הראשי של דימונה - לא היינו מקבלים שידורים חיים של שעות. כנ"ל כאשר פיגועים דומים התרחשו ליד שער שכם. שלא לדבר על פיגועים בהתנחלויות. אז נכון, רחוב דיזנגוף הוא סמל, אבל הבועה התקשורתית של מדינת תל אביב ניפחה אותו מעבר לכל פרופורציה.
אותו הדבר היום. אם היה קורס חניון בבאר שבע, הסיקור התקשורתי היה אולי רבע מזה שאנו עדים לו כבר חצי יממה. שלא לדבר על קריסה במטולה או באום אל-פחם. אז נכון שהאירוע היום היה דרמטי, נכון שהוא מתגלגל, נכון שיש בו התפתחויות - אבל גם בהינתן כל אלו, הסיקור התקשורתי היה מופרז.
תל אביב היא הבית של רוב התקשורת, וכאמור במקרה של היום - אזור האירוע הוא ממש הבית של אמצעי התקשורת המשפיע ביותר בישראל. כך גם נראה הסיקור. אם לפחות ייצא מזה איזשהו סיפור בבטיחות ובפיקוח - דיינו. אלא שנסיון העבר מלמד, שאין מה לבנות על כך.
