א. הצלם פוּטר אחרי כשלושה חודשים, הצלם החובב דמיטרי מוראווסקי כבר אינו עובד כמתאם צילום עבור הממשלה האוקראינית. סדרה של תמונות בעייתיות, שצילם בחבל מזרח אוקראינה, השרוי במלחמת אזרחים, העכירו את האווירה, וגרמו לפיטוריו - כביכול בגלל "תגובת הציבור".
סטפּן פּוֹלטוֹראק, שר ההגנה של אוקראינה, הודיע בראשית השבוע שעבר, כי התמוונות הבעייתיות, שצילם מוראווסקי בחבל המריבה גרמו לתגובה ציבורית קשה. במזרח אוקראינה נאבקת ממשלת אוקראינה זה כשנתיים בבדלנים, שנתמכים על-ידי הרוסים. "אוקראינה דבקה בעקרון השקיפות ובאמת במלחמתה בתוקפנות הרוסית ובתעמולה הרוסית", קובע משרד ההגנה בקייב.
התמונות של מוראווסקי, שכללו חיילים אוקראיניים, שנמלטים ממקום פיצוץ ברחוב בעיר שירוקין, הופצו במהירות ויראלית ברשת לפני כשבועיים.
מוראווסקי היה אמור לתאם צלמים חובבים ואנשי קולנוע עבור הכוחות המזוינים האוקראיניים. הוא היה אמור למיין תמונות, שצולמו בשטח, ולהפיצן לציבור. לגבי התמונה שצולמה בשירוקין נטען, כי היא משרתת את התעמולה הרוסית ובוימה. לעומת זאת, דוח של משרד ההגנה בקייב מתצאר הפגזת מרגמות באותו האזור. תמונות אחרות, הוא אמר, צילם באימונים. לעומת זאת, טוענים, שכמה מתמונותיו בוימו. בתגובה הודיע הצלם, שיתבע לדין את מי שיטענו זאת.
ב. מגה-פיגוע במשחק מלים מעניין על תפקידו כאלוף פיקוד, הנחית אלוף (מיל') גדי שמני עוד מגה-פיגוע לשוני על תדמית המדינה וצבאה. דברי שמני מוכיחים שוב, את דלות המחשבה של מפקדינו הדגולים, ומחזקים את הספק, שיש לי מזמן, ברצונו של הפיקוד הבכיר להגן על המדינה ובעיקר בכשירותו לעשות זאת.
קרוליין גליק סיפרה בפייסבוק, כי למרות היותו ראש מטה היבשה בתעשיה האוירית, מכהן שמני כשלוש שנים כלוביסט לא-רשמי של ממשל אובמה. בשנים 14-2013, הועסק על-ידי מזכיר המדינה האמריקני לשדל את הציבור הישראלי לתמוך בעמדת הממשל, כי עלינו לסגת מבקעת הירדן ולמסור את האחריות לגבולנו המזרחי לצבא ארצות-הברית. "כפי שכתבתי ביום שישי במעריב" - הוסיפה גליק - "הוא ממשיך לשדל למען ויתור על העצמאות הביטחונית של ישראל לטובת הממשל האמריקני, לרבות לקרוא לנסיגה מבקעת הירדן. זאת תוך כתיבה משותפת של דוח הממליץ על כך ביחד עם ראש המטה של הגנרל האמריקני ג'ון אלן וחבר אמריקני נוסף מצוותו. לנוכח התנהלות זאת, לא ברור לי איך ניתן לסמוך עליו למלא תפקיד ביטחוני כה רגיש עם פנים מדיניים מובהקים".
מעניין כמה עולה לממשל האמריקני אדון שמני, או שמא הוא שתול בהתנדבות - עוד מימי היותו נספחנו הצבאי בוושינגטון.
ג. אחד בספטמבר עוד כתלמיד תמהתי על קדושתו של אחד בספטמבר, ולא הבנתי מדוע נפתחת שנת הלימודים ביום הזה - גם אם נפל ביום שישי.
כדי לא להסתבך עם החגים, נפתחת שנת הלימודים האקדמית ביום ראשון אחרי שמחת תורה. במוסדות החינוך החרדיים מתחילה שנת הלימודים ב-א' באלול.
ראוי, שבמסגרת הרפורמות, תאמץ מערכת החינוך מועד בלוח העברי לפתיחת שנת הלימודים.
ד. אחרי-מות קדושים אמור ד"ר יוסי בילין לא היה מעולם כוס התה שלי, אך איני יכול להתאפק מלשבחו על אומץ-לבו לצאת ולומר אמת, שמסתירים כבר כמה שנים על-אודות בנימין-פואד בן-אליעזר - האיש, שטבל עד תנוכי אזניו בפרשיות שחיתות.
פואד היה חמוד, ואהבו לאהוב אותו. לכן, הוא אותרג, והתקשורת נמנעה מלעסוק בעסקיו ובמעשיו, למרות שהכל ידעו עליהם - אם ב"מפקדי הארגזים" השנויים במחלוקת במפלגת העבודה, אם בקשריו עם הנשיא מובארק ואם בהתעשרותו. אפשר להעלות עוד עניינים בעייתיים לכאורה גם מתקופת שירותו כקצין בכיר.
פואד היה שר הביטחון, שר התשתיות, שר התעשיה והמסחר ושר השיכון - עמדות מעניינות ביכולתן להשפיע טוב על מקורבים - כפי שלימדונו רבים, ובעיקר
אריאל שרון, שהיה כידוע מורה הלכה בתחום אי-יושר ציבורי - ואין מתנות-חינם. גם הטוב והמיטיב זוכה לבסוף להטבות.
האם היה הזמן הנכון להזכיר זאת כשפואד טרם נטמן?!
שמעתי את בילין מסביר - ובצדק - שהדברים הוסתרו, ולא היו עולים לדיון ציבורי לולא הזכירם. המוסר היהודי מבקש לסלוח למת בהספדים עליו - אחרי-מות, קדושים אמור, נהוג לומר אצלנו - ולהזכיר בהספדים רק את הצדדים החיוביים באישיותו. אך האם חל הכלל הזה על איש ציבור?!
ה. משתוללים ועוד משהו - אגב הלווית בן-אלעזר: מביש לראות את סידורי הביטחון המוגזמים מאוד באירועים, שנועדו למנוע גישה של קהל לנבחרי הציבור. זה היה בהלווית שרון וזה היה בהלווית פואד, ואין פוצה פה ומצפצף, אפילו אם ראש הממשלה השתתף בהלוויה.
רק אצלנו מרשים לעצמם אנשי האבטחה להשתולל באין-מפריע, על חשבון הציבור ונגדו.
