שיטת הבחירות האמריקנית, המורכבת למדי ושונה מאוד מן המקובל אצלנו, מאריכה מאוד את 'יום הבוחר' של האזרח האמריקני, ומותחת אותו על פני חודשיים – החל ב-9 בספטמבר, בו תיפתח ההצבעה במדינת צפון קרוליינה, ועד לנעילת ההצבעה ביום המכריע, ה-8 בנובמבר. 61 ימי הצבעה בסך-הכל, כשברקע מתנהלים רעשי רקע של מערכת בחירות הנמשכת במלוא עוזה. אצלנו, כמובן, זה לא היה עובר. בשום פנים ואופן.
פתיחת ההצבעה לנשיאות העולם, מהווה הזדמנות נאותה לסקירת מסעות השקרים וההכחשות, שהפכו לכלי מרכזי בארגז הכלים של הנשיא היוצא אובמה מול מדינת ישראל, בכל הנוגע לאיום האירני הקיומי עליה. מסתבר שלכל אורך הדרך, במגעים עם אירן, מכר אובמה בנזיד עדשים את האינטרסים הביטחוניים הקיומיים של ישראל, אך הכחיש טענה זו, כל אימת שהועלתה בפי ראש הממשלה
בנימין נתניהו.
אובמה לא חדל להכחיש את הטענה שההסכם פוגע קשות בביטחונה הלאומי של שותפתו הנאמנה, מדינת ישראל. הוא הכחיש את הטענה המצמררת, שההסכם מאפשר לאירנים לבנות בתוך זמן קצר יחסית פצצת גרעין שתאיים על שלום העולם כולו; וטען בעזות מצח כי הממסד הביטחוני הישראלי תומך בהסכם עם אירן ומכיר ביעילותו. בדרכו הלכה מי שמתיימרת להיות יורשתו וממשיכת מורשת העיוועים שלו
הילרי קלינטון, שנופפה בגאווה בוועידת מפלגתה לפני ימים אחדים: "עצרנו את הגרעין האירני, בלי לירות יריה אחת".
אלא שבכל הטענות הללו אין אף מילת אמת אחת. הגרעין האירני לא נעצר. המטורפים בטהרן מסוגלים לבנות פצצה מאיימת תוך זמן קצר. הממסד הביטחוני הישראלי, אכן מודאג מאוד מההסכם.
כף זכות אישים יודעי דבר בארה"ב, שמתחילים עכשיו להשתחרר מלפיתת החנק של אובמה, אישרו כי לנשיאם אצה הדרך להגיע בכל מחיר להסכם המסוכן לשלום העולם. אובמה חתר כל העת למנוע השוואה אירנית לארה"ב, 'השטן הגדול' בפיהם, ולישראל, 'השטן הקטן'. מעבר לכך הייתה מטרתו, למנוע בכל מחיר מלחמת ארה"ב-אירן. ייתכן אומנם לדון מדיניות זו לכף זכות מבחינתו, אבל אין זה הופך אותה לאמת. שקר הוא שקר הוא שקר.
ספר חדש שהופיע בארה"ב, מזכיר כי כבר בראשית כהונתו, הצהיר אובמה שאין לו כל כוונה להחליף את משטר ההייאטולות האירני, אלא לשנות יחסה של טהרן כלפי ארה"ב. למאמצי טהרן לפתח טכנולוגיית גרעין הוא התייחס כאל גזירת גורל. כל מאוויי הפוליטיקלי קורקט'יים שלו, הסתכמו בנירמול היחסים עם אירן, תוך מידורה של ישראל, העלמת מידע ממנה וסיבובה בכחש.
משרד הביטחון בישראל קבע באוגוסט בהודעה לתקשורת העולמית, כי "הממסד הביטחוני בישראל מאמין שלהסכמים יש ערך רק אם הם מבוססים על המציאות. אין להם ערך אם העובדות בשטח מנוגדות להנחות שעליהן ההסכם מבוסס". זו דרך מנומסת לומר לאובמה בערך כך: מיסטר פרזידנט, אל תעבוד עלינו בעיניים; אנחנו יודעים היטב עד כמה ההסכם אינו עוצר את הגרעין האירני.
מסתבר שעל-פי ניתוח המומחים, טענת האמריקנים כי ההסכם דחה את ייצור הפצצה האירנית ב-10 שנים, מאז חתימת הסכם וינה (14.7.15), גם היא בשקר יסודה. המומחים משוכנעים, מול הנתונים לגבי כמות אשכולות הסרכזות וכמות האוראניום המועשר שבנתנז, כי עוד לפני סוף 2017 יוכלו השיעים-משיחיסטים המאיימים על שלום העולם, להתקין פצצת גרעין בראש טיל בליסטי ביניבשתי, שמסוגל להשמיד ערים שלימות באירופה ובמזרח התיכון.
רבע מיליון ישראלים השאלה אם מדיניות הכחש הזו, תימשך גם לאחר השבעת הנשיא/ה החדש/ה ב-20 בינואר 2017, עומדת להכרעה החל משבוע זה. אלה שאמורים להכריע בה הפעם, בין היתר, ולמרבה ההפתעה, הם שוחרי עתידה של ישראל בארה"ב ובארצנו הקטנטונת, בה חיים כרבע מיליון ישראלים בעלי זכות בחירה.
דונלד טראמפ, שהתחייב לפתוח מחדש את הסכם וינה, הוא אומנם עוף מוזר. לעומתו נקראת יריבתו קלינטון כספר הפתוח. היא, שדבֵקה בגאווה בהסכם וינה, הבטיחה ללכת בנתיב המורשת הילדותית-עד-תמימה של אובמה: תוכיח לאירנים שארה"ב אינה 'השטן הגדול', תלחץ על המשך הקפאת הבנייה ביו"ש, תחולל משבר על כל מעון ילדים חדש בעופרה, תדרוש 'החלטות אמיצות' בסוגיה הבלתי רלוונטית בעליל של 'שתי מדינות לשני עמים', ותמשיך להיתמם כפי שנהגה בפרשיות התמוהות של האימיילים שנמחקו, הטלפונים שנעלמו, המחלות שהוסתרו: לא ידעתי, לא אמרו לי.
אם נוסיף לכך את אזהרתה של מישל בקמן, חברת בית הנבחרים לשעבר, ש"עִם קלינטון יקבלו אויבי ישראל חיזוק משמעותי", כי אז כמעט ברור ששוחרי טובתה של ישראל, עומדים בפני בחירה קשה מאין כמוה – בין עוף מוזר לשוחרת מורשת אובמה הפוליטיקלי קורקט'ית.
