מוזרים לעיתים הם דרכי הגורל. דווקא עכשיו, כשהוא נאלץ להיאבק על חייו, נזכרו פתאום כל יריביו המושבעים של
שמעון פרס שהגיע סוף-סוף הרגע המכונן להוקיר את גדולתו של האיש, שתקומתה והתפתחותה של מדינת ישראל פשוט לא היו צולחות בלעדיו.
מאז כינונה, נתן שמעון פרס את כל-כולו עבורה, ויותר מכל - עבור ביטחונה. קידומו של הכור הגרעיני בדימונה, המשמש כיום כמאזן האימה לחורשי רעתה של המדינה - נזקף ממש בלעדית לזכותו.וכ"מר ביטחון" הוא גם זה שניצח על הרכש הצבאי, שהקנה למדינה את כוחה הגדול.
לא פחות רשומים גם על שמו של פרס עיצובם וטיפוחם של יחסי ישראל עם מדינות-אירופה, ובכללם הברית הצבאית עם צרפת, שתרמה לא מעט להישג של מלחמת קדש, בשעה שהכל המרו אז רק על ארה"ב. עם זאת הוא נחשב, בצדק, לאבי החזון והדרך, וספק אם מצוי במדינה תעוזן ברמה שכמותו..
מעיין הנעורים במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל היה שמעון פרס איש-עשייה מובהק, שלא היה מסוגל לנוח אפילו לרגע, מבלי להגות, לתכנן ולבנות. עם זאת הוא היה רומנטיקן, שחלם כל העת על טובת המדינה, והאמין בכנות שהשלום, גם כשהוא אכן מתמהמה, בוא יבוא יום אחד.
גם לעת זיקנה, שלא הומחשה, בעצם, עד לחודשים האחרונים, הוסיף לפעפע בו מעיין הנעורים התמידי, עד לרגע שבו פקד אותו אירוע מוחי. "הפלא הרפואי" של אורח-חייו המיוחד ויוצא הדופן במרומי-שנותיו -,שימש לא אחת כמודל לחיקוי וכמושא של הערכה והערצה.
ולבסוף: יש סימבוליות רבה בעובדה שאפילו רגע לפני שאחזו השבץ - לא שכח שמעון פרס להפגין את אהבתו הכנה למדינת ישראל. היה זה כשנענה לאנשי מטה "כחול-לבן" להפיק סרטון, שבו הוא ממליץ בחום לקנות מוצרים ישראלים, ו"לא רק מפני שזה פטריוטי - אלא מפני שזה פשוט יותר טוב".
