מיהו יהודי מזרחי

חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי, לבסוף הגעתי להגדרה הפשוטה משהו - כי היהודי המזרחי הוא יהודי שהגיע מארצות האיסלאם. אלא שזו הגדרה פשטנית למדי באשר מי שהגיע מאיטליה לדוגמה האם הוא איטלקי, ואם הוא יהודי חרדי, האם הוא חרדי מזרחי או חרדי אשכנזי. בדת יש הפרדה ברורה עד כדי גזענות, כאשר אין מקבלים למוסדות חינוך אשכנזים חרדיים את יוצאי ארצות האיסלאם, דהיינו חרדים מזרחיים. יש ניסיונות מלאכותיים להמציא איזה מצג של יהדות מזרחית כבעלת ייחוד מסוים ומוגדר לעומת האשכנזים. הניסיונות הללו צמחו, בין השאר, על קרקע של אפליה, של קיפוח, של התפלגות אוכלוסית האסירים ועוד. מהר מאוד החליטו כי לעם ישראל יהיו שני רבנים ראשיים - ספרדי ואשכנזי. דבר שמביא להנצחת ההפרדה הגזענית, הפרדה שאצל החילוניים מתה מזמן, כאשר נישואים מעורבים הפכו ללחם חוקנו במדינה וכיום אין כמעט שאלה בעניין.

סגירת פערים

אחת הסוגיות על פיה חילקו את המקופחים היא על בסיס עדתי, והראו כי יוצאי ארצות האיסלאם הם ברמת שכר והשכלה נמוכים משמעותית לעומת האוכלוסייה האשכנזית. בעניין זה אני רוצה להביא מובאה מהויקיפדיה "מיהו יהודי מזרחי כפי שהיא מובאת שם בעידכון של 5.6.16 כלהלן: אחד המחקרים הנרחבים ביותר שנערכו לגבי סוגיית הפערים העדתיים, פורסם בשנת 2002 על-ידי צוות מחקר מהמחלקה ללימודי אוכלוסייה באוניברסיטה העברית בראשות פרופ' דב פרידלנדר וצבי אייזנבך. המחקר ארך כחמש שנים ולטובתו יצרה הלמ"ס קובץ נתונים מיוחד שאפשר את בדיקת הפערים העדתיים לאורך זמן. תוצאות המחקר הצביעו על כך שבניגוד לדעה הרווחת, הפער העדתי מצטמצם במהירות ובעקביות והוא יתחסל כליל בתוך שנות דור. בין הממצאים של המחקר ניתן לציין שבקרב בני הדור השלישי בארץ ילידי 1979-1977 הפער בשיעור הנכנסים לתיכון כמעט זניח: 92% מהמזרחים נכנסו לתיכון, לעומת 95% מהאשכנזים. בקרב הנשים אף נוצר פער הפוך: 96% מהמזרחיות נכנסו לתיכון, לעומת 91% בלבד מהאשכנזיות. החוקרים מציינים גם, שבקרב ילידי 1969-1965, המשיכו ללימודים גבוהים 46% מזרחים בני הדור השלישי לעלייה, לעומת 55% אשכנזים בני אותו דור. לדברי פרופ' פרידלנדר: "הצמצום בפערי ההשכלה בין העדות בישראל הוא עובדה נחרצת, שאינה יכולה להיות שנויה במחלוקת. (ביטולו הסופי של הפער) הוא תהליך ארוך טווח, שאם אינו מסתיים בדור השלישי (לעלייה), הוא מסתיים בדור הרביעי פחות או יותר". מחקר נוסף שנערך על-ידי החוקרים אורי כהן וניסים לאון, העלה את הטענה שבישראל נוצר מעמד ביניים של מזרחים, שביחד עם מעמד הביניים של אשכנזים ויהודים בני מוצא עדתי מעורב, מהווים את הגרעין של החברה הישראלית. כך למשל, בשנת 1984 היו כ-300 סטודנטים ממוצא מזרחי שסיימו תואר שני בישראל, בעוד שבשנת 2003 היו 2,527 סטודנטים מזרחים שסיימו תואר שני - נתון שתואם לחלקם של המזרחים מהאוכלוסייה הכללית. עם זאת, מספר הנשים המזרחיות בדרגות בכירות באקדמיה נמוך. ראיה נוספת לכך היא שמאז שנות ה-80 הוקמו בישראל מספר רב של שכונות וערים חדשות ומטופחות יחסית שרוב תושביהם הם מזרחים. בין יישובים אלה ניתן למנות את מודיעין, גן יבנה, מעלה אדומים, ושכונות חדשות בערים וותיקות יותר כגון חולון, ראשון לציון, חיפה ונתניה. לפי החוקרים, מזרחים רבים ניצלו את ההזדמנויות למוביליות חברתית ואינם גרים עוד בישובי פריפריה מרוחקים ומוזנחים, כפי שנהוג לחשוב במחקר הסוציולוגי, אלא במרכזים האורבניים החדשים של מעמד הביניים הישראלי. הכלכלן ג'ימי ויינבלט מתאר בספרו "שוק עבודה בחברה פלורליסטית", שאין פערי שכר משמעותיים בין מזרחים עירוניים ואשכנזים עירוניים נקודה נוספת, שלדעת רבים תהפוך את הפער בין מזרחים לאשכנזים ללא רלוונטי בעתיד, היא נישואים בין-עדתיים. הנתונים בנושא מעורפלים ומיושנים יחסית, אך לפי מחקרה של ברברה אוקן משנת 2001, כ-28% מהילדים היהודים בתחילת שנות ה-90 נולדו למשפחות מעורבות. המחקר מצא מגמה של עליה בחצי אחוז בחלקם של הילדים למשפחות בין-עדתיות מדי שנה, כלומר, במידה והמגמה נמשכה, בשנת 2013 עמד אחוז הילדים שנולדים למשפחות מעורבות על קרוב ל-40%. השרה מירי רגב החליטה להציף מחדש את הנושא כאשר היא כורכת בעיקר דברי הגות וספרות עתיקים, עם מצב היצירה הפולקלוריסטית של היום, מה שנקרא הזמר המזרחי, שהוא למעשה הזמר הים תיכוני. אלא שהנושא הינו מלאכותי, כי היצירה הנחשבת בכל התחומים כיום הינה היצירה המערבית, בטוב וברע ואנחנו רוצים לנהוג ומכוונים עצמנו למערב ולא למזרח, אז הגיע הזמן להפסיק עם ההגדרה, וההבחנה בין יהודי מזרחי לבין יהודי אשכנזי, גם כאן קיימת ההגדרה בחריפותה במוסדות החרדיים, ולא בשאר רבדי החברה, שמזמן הפכה להיות חברה הומוגנית, והניסיון להקים מפלגות פוליטיות עם חזות מזרחית הינה שגיאה גסה.