המארב של אהוד ברק

כל מי שעוקב אחרי המתקפה התקשורתית שעשה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לא יכול שלא להתרשם שאהוד ברק פשוט עושה לנתניהו בית ספר דווקא בשני תחומים שראש הממשלה מתהדר בהם, בתקשורת ובפוליטיקה. ראש הממשלה נתניהו תיכנן מסע שיווקי להסכם הסיוע האמריקני לקראת ראש השנה ויציאתו לדיוני העצרת הכללית של האו"ם, בניסיון להתרומם בסקרי דעת הקהל אחרי הפיאסקו של "משבר הרכבת". מה רצה בסך-הכל נתניהו? רק קצת נחת בתקשורת לקראת ראש השנה. הוא כל-כך יהיר ובטוח ביכולותיו השיווקיות עד שהיה משוכנע שיוכל למכור לציבור הישראלי סחורה מסוג ב', בדמות הסכם הסיוע האמריקני, כאילו מדובר בהישג גדול שהוא השיג. והנה לפתע פתאום הגיח אהוד ברק ותקע סיכה גדולה בבלון השיווק של נתניהו שפוצצה אותו ברעש גדול. המארב של אהוד ברק היה מוצלח ביותר, כיאה למפקד סיירת מטכ"ל לשעבר. הוא הכין אותו היטב ומייד לאחר שהפתיע בפצצת המאמר המשיך בירי בלתי פוסק לעבר נתניהו. על-פי גורמים יודעי דבר, אהוד ברק סיכם עם מערכת ה"וושינגטון פוסט" כי מאמרו בשפה האנגלית יפורסם מייד לאחר חתימת הסכם הסיוע הביטחוני בין ארה"ב לישראל. פרסום המאמר שתורגם לעברית גרר גל של ראיונות בכל אמצעי התקשורת העיקריים בישראל. אהוד ברק התייצב מייד לאחר הפרסום בכמה אולפני טלוויזיה ורדיו וצלף מטחי ביקורת מדויקת לעברו של ראש הממשלה נתניהו. נתניהו המופתע נכנס ללחץ. הוא שיגר את דובריו השונים להשיב אש לעבר אהוד ברק וירה לכל עבר האשמות שונות כלפי ברק בשם מפלגת הליכוד. אולם המגננה התקשורתית של נתניהו נכשלה. צחי הנגבי, יריב לוין ויובל שטייניץ יכולים רק לצטט מדף המסרים שהכין להם נתניהו. אהוד ברק, לעומתם, שולט היטב בכל הפרטים והנתונים. יש לו יכולת ניתוח אנליטית ותשובותיו מנוסחות להפליא וחדות כתער. בקרב התקשורתי על דעת הקהל ניצח אהוד ברק בגדול והצליח לקלקל נתניהו את החגיגה התקשורתית שהוא תכנן לעצמו. מזה כמה חודשים שאהוד ברק מצליח בהופעותיו התקשורתיות לעשות דה-לגיטימציה לבנימין נתניהו כ-"מר ביטחון". הוא מציג אותו כאדם מפוחד, הססן, מלא בחרדות שאיננו יכול לקבל החלטות חשובות ופוגע בביטחון ישראל. אהוד ברק הצליח בהחלט לסדוק את התדמית הזו של נתניהו, וזאת עוד לפני שפורסם דוח מבקר המדינה על מחדליו של ראש הממשלה במבצע צוק איתן הצפוי בקרוב. אנחנו עדיין בראשיתו של הקרב בין אהוד ברק לבנימין נתניהו. הקרב הזה יימשך. עתה מתברר יותר ויותר כי הפשלה הביטחונית הגדולה שבה האשים אהוד ברק את בנימין נתניהו קשורה לאירן. הפרטים המלאים עדיין חסויים, וייתכן שגם יישארו כך, אבל דבר אחד ברור: ניתן להעריך כי הלחץ הציבורי יביא בסופו של דבר לכך שחבר הכנסת אבי דיכטר, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ייאלץ בסופו של דבר להתקפל ולהזמין את אהוד ברק לכנסת, כדי שימסור את מלוא המידע שבידיו לחברי ועדת המשנה לענייני מודיעין. הוא לא יוכל להימלט עוד מההזמנה בתירוצי פורמליסטיקה.

הטעויות של נתניהו

אחת הטעויות הגדולות של נתניהו הייתה נאומו בקונגרס נגד חתימת הסכם הגרעין עם אירן. בגלל הנאום הזה איבדה ישראל סכום של שבעה מילארד דולר וקיבלה רק סיוע ביטחוני לעשר שנים בהיקף של 38 מילארד דולר - במקום 45 מיליארד דולר. כלומר, 3.8 מיליארד לשנה. שלא לדבר על המכה הקשה שקיבלו התעשיות הביטחוניות בישראל בגלל ההסכם. זהו הנאום היקר ביותר של ראש ממשלה בהיסטוריה של מדינתנו שאת מחירו שילמו אזרחי ישראל. נתניהו היה צריך לוותר על הנאום בקונגרס ולקבל את ההצעה האמריקנית שעמדה אז על סך 45 מיליארד דולר. אולם היהירות שלו וחוסר יכולתו לקרוא נכון את המפה הפוליטית האמריקנית הביאו אותו לעשות את הטעויות האלה, בדיוק כפי שעשה בזמנו את הטעות ותמך במועמד הרפובליקני מיט רומני כנגד הנשיא אובמה בבחירות לנשיאות. נתניהו לא לומד דבר משגיאותיו. נתניהו הוא נואם מצויין, פרזנטור מהדרגה הראשונה, נאומו בקונגרס מתאים יותר למרכז הליכוד, שום רווח לא יצא לישראל מכך, רק הפסד של שבעה מיליארד דולר. אי-אפשר להתווכח עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ועם שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון על בקיאותם בהסכם הסיוע האמריקני לפרטי פרטים. לכן, אם הם טוענים שמדובר בכישלון של נתניהו, יש לקבל זאת כדבר נכון למרות שיש להם אינטרס פוליטי לנגח את נתניהו. נושא הסיוע הביטחוני היה תמיד תחום עסוקו של משרד הביטחון בישראל מול משה"ח ומשרד ההגנה האמריקני. אם באים שני שרי ביטחון לשעבר וטוענים שהמלך הוא עירום, אין להטיל בכך ספק. מה עוד שדבריהם נתמכים על-ידי אלופי צה"ל לשעבר כמו עמוס ידלין, גיורא איילנד ואחרים. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' כתבה בדף הפייסבוק שלה בסוף השבוע כי נתניהו אמר במו פיו לראשי מערכת הביטחון: "תתפרעו", וכי הסיוע הצבאי הצפוי מארה"ב הוא בהיקף של 6-5 מילירד דולר בשנה. נתניהו יכול היה לחכות גם לממשל האמריקני הבא ולא לחתום על ההסכם עכשיו, כפי שאיים לעשות לפני כמה חודשים, אבל כמו תמיד: הוא מתקפל. גם אוכל את הדגים הסרוחים וגם מגורש מן העיר. זה מה שקורה למי שאוהב לשמוע דברי חנופה וליקוקים על גדולתו כביכול ומקיף את עצמו ביועצים מלחכי פנכה.

המילכוד של נתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו מילכד את ישראל. אחרי ששליחיו לאמצעי התקשורת משבחים ומהללים את היחסים עם הממשל האמריקני שכביכול לא נפגעו כתוצאה מהתנהלות נתניהו בנושא האירני. נשאלת השאלה: מה הוא יעשה אם הנשיא אובמה יישא נאום פרו-פלשתיני אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב, או יניח מתווה תוכנית להסדר ישראלי-פלשתיני לפני שהוא עוזב את הבית הלבן? האם גם אז הוא יהלל וישבח את יחסיו עם ממשל אובמה? בעצם חתימתו על הסכם הסיוע האמריקני והתשבוחות שהוא מרעיף עליו כהסכם מוצלח, נתניהו העלה את הסיכויים שזה אכן יקרה. האמריקנים בטוחים שהוא מילכד את עצמו, דבר שמפתה אותם להפתיע את ישראל בנושא הפלשתיני. לפעמים מתקבל הרושם שאהוד ברק אכן צודק בביקורתו על נתניהו. מצד אחד ראש הממשלה אמור לדעת את העובדות ואת הסכנות, אך מצד שני הוא מתנהג כמי שמנותק מהמציאות וחי בתוך מציאות הזויה משלו, בתוך עולם וירטואלי שהוא יוצר לעצמו. יש לקוות שנתניהו יתעשת, יתפכח מעולם הדמיון שבו הוא חי, יתרחק מדברי החנופה של החבורה המקיפה אותו שמסמאים את עיניו ויתחיל להתנהג כראש ממשלה אמיתי. עכשיו הוא צריך לגבש את האסטרטגיה כיצד להתמודד עם התרחיש שבו הנשיא אובמה ינסה לתקוע לנו גול מדיני לפני שהוא עוזב את הבית הלבן. ויפה שעה אחת קודם.