יש עם יהודי ויש הציבור שלכם

ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים כיבד את דרדקי בית הספר בכפר הערבי טמרה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. לכאורה, ראוי ראש הממשלה לכל המחמאות, כשהוא מחליט להתפנות מכל עיסוקיו ומקדיש מזמנו לשוחח עם תלמידים בכפר ערבי דווקא ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים, ובמיוחד כשהוא מבקש מהם ללמוד רק את האמת. אני מוכן לעבור לסדר היום על גבהי הקול הצעקני שהרעידו את כתלי האולם, כשפנה ראש הממשלה לתלמידים ולמוריהם, או ליתר דיוק נזף בהם באותה התכנסות חגיגית. אני מוכן לעבור לסדר היום שאת דפוסי השיחה המנומסת והרגועה, שחייבים להיות מעוגנים במגע של בעלי סמכות עם תלמידים בבית הספר, החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להמיר באוקטבות צרחניות רוויות תוכחה בקהל מקבלי פניו, תלמידים ומורים, והכל בשם הדרישה ללמוד רק את האמת, ורק את האמת. אני מבקש להתרכז במהות הדברים, שדרש בנימין נתניהו באותה התכנסות. לפי תפישת ראש הממשלה יש כאן בארץ עם יהודי ומולו יש גם ציבור ערבי - הציבור שלכם. מצער, שבצעקנות בוטה החליט נתניהו להעביר לקהל השומעים, כי במדינת ישראל יש עם יהודי ואילו כל אזרח חמישי בארץ, שהוא אינו יהודי, הוא אך ורק בבחינת הציבור שלכם. האסון שלנו, שאת מדיניות ראש הממשלה מנווטת כבר שנים רבות אותה הבחנה אומללה, שיש כאן רק עם יהודי וכל היתר הם רק בבחינת הציבור, שאין לו מאוויים לאומיים משלו, אין לו נכסי תרבות עשירה בשירה ובספרות. אנחנו העם והם הציבור - הציבור שלכם. ואותי מלווה עד היום תמונה של מפגש במערכת העיתון הקומוניסטי, "קול העם", בין המשורר אלכסנדר פן, עורך הדף הספרותי של העיתון, ובין נער בן 14, מחמוד דרוויש, שבא למערכת העיתון בליווי המחנך שלו בבית הספר בכפר יאסיף, המורה נימר מורכוס. היה זה בשנת 1955, שנה בה רעייתי ואני עבדנו כמגיהים בעיתון "קול העם".. אלכסנדר פן התפנה מכל עיסוקיו ובקולו המרעיד הקריא בעל פה למחמוד דרוויש משירו של ביאליק - "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעֲיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לִסְבּוֹל חַיֵּי סְחִי וּמָאוֹס בְּלִי קֵץ בְּלִי גְּבוּל בְּלִי אַחֲרִית, סוּר אֶל בֵּית הַמִּדְרָש הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָׁן ...". יקירי הצעיר, אנחנו שני עמים, שנועדנו לחיות כאן יחד. חובה עלינו להיות קשובים האחד למאווייו של האחר, עלינו ללמוד להכיל האחד את עברו, כאבו וסבלו של האחר". בהמשך הוא מצטט משירה של המשוררת חיה קדמון "תאומים ילדה אותנו הארץ הזו". מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1963, השמיע המורה נימר מורכוס אותן מלים, ששמע מאלכסנדר פן בפני ועידת הסתדרות המורים באולם "אוהל שם" בתל אביב. על בימת אוהל שם עלו המורה דניאל פתר ז"ל והמורה נימר מורכוס ז"ל, כשנימר מורכוס פונה לקהל צירי ועידת המורים - "אנחנו שני עמים, שחובתנו לדעת להכיל זה את כאבו וסבלו של האחר". זאת הוא אומר לאחר שהוא קורא בעל פה את שירו של ביאליק, "אם יש את נפשך לדעת" בפני באי ועידת המורים באולם "אוהל שם". בנימין נתניהו, יש כאן בארץ שני עמים. אין מקום לאמירה יש כאן עם יהודי והציבור שלכם. מה שנתניהו מכנה הציבור שלכם זה הוא עם ! ויש להתייחס אליו כאל עם.