קריסת תפיסת ההגנה מרקטות ומטילים

לקראת תרגיל העורף הגדול שייערך השבוע, זעקו כותרות בתקשורת: "תרחיש הייחוס החדש של צה"ל למקרה של מלחמה כוללת: 230,000 רקטות וטילים, עד 400 הרוגים, עד 750,000 איש יפונו מבתיהם"... אני משפשף עיניים ותוהה: מה בדעת מערכת הביטחון לעשות בנידון? כנראה שכלום... עוד קצת מאותו כלום שהיה עד כה... מה הביא את מערכת הביטחון להערכה מחודשת של איום הרקטות והטילים? הרי כבר לפני למעלה מ-30 שנה היה ברור שמדינות העימות יינטשו את ההתמודדות האווירית, מול עליונותו הבלתי מעורערת של חה"א, ויעברו להצטיידות מסיבית ברקטות וטילים. היה גם ברור שהם לא יסתפקו באלפים בודדים של רקטות זולות ולא מדויקות, אלא יצטיידו במסות גדולות של רקטות וטילים מדויקים נושאי ראשים קרביים כבדים מכל הסוגים ומכל הטווחים. מה, אם כן, השתנה? התרחיש שמערכת הביטחון פרסמה בציבור הוא עדיין אופטימי, ואינו תואם פרסומים קודמים ושונים של מערכת הביטחון:

• הנחת היסוד היא שרק 1% מהרקטות ומהטילים יפגע באזורים מיושבים. אלא שנתון זה איננו מתיישב עם תוצאות עימותים קודמים. בעימותים שהיו בדרום אחוז הפגיעה באזורים מיושבים היה גבוה יותר: על-פי דובר צה"ל, ב"צוק איתן" פגעו בשטחים בנויים 225 רקטות מתוך 4400 רקטות ששוגרו (כ-5%). מדיווח של משטרת ישראל, ב"עמוד ענן" פגעו 109 רקטות בשטחים בנויים מתוך 1350 ששוגרו (כ-8%), ואילו מדיווח של דובר צה"ל היו רק 82 פגיעות (כ-6%). כשמדובר באלפי פגיעות, להבדל במספרים אלה יש משמעות דרמטית.

• ההנחה כאילו 95% מהרקטות הן קצרות טווח (עד 45 ק"מ) נכונה אולי לנשק הרקטי שבידי החמאס. אולם האיום המרכזי על ישראל הוא מהצפון, שם להערכתנו היחס הוא כ-80%. הרש"ק של רקטות קצרות טווח אלה הוא של כ-20 ק"ג, ולא 10 ק"ג. מסוכנות פי כמה הן הרקטות הבינוניות והכבדות, ארוכות הטווח: רקטות פאג'ר 3 ופאג'ר 5 בעלות טווח של 45-75 ק"מ ורש"ק של 90-175 ק"ג, רקטות 220 מ"מ (סוריות) בעלות טווח של כ-80 ק"מ ורש"ק של 80 ק"ג, רקטות חייבר-1 בעלות טווח של 160 ק"מ ורש"ק של 145 ק"ג ורקטות זלזל 1 וזלזל 2 בעלות טווח של 125-210 ק"מ ורש"ק של 600 ק"ג. האיום המשמעותי ביותר הוא של הטילים הטקטיים המדויקים: אפ-110, אמ-600, בעלי טווח של 200-300 ק"מ, המצוידים ברש"ק של כחצי טון ודיוק פגיעה של 20 - 30 מטר. אלה טילים שיופנו למטרות אסטרטגיות (תחנות כוח, נמלי ים ותעופה וכו'), אך גם למרכזי הערים הגדולות. אין כיום למדינת ישראל תשובה לאיום זה.

• בקצב האש הצפוי במלחמה כוללת נגד החיזבאללה והחמאס יאזלו כל טילי היירוט תוך ימים ספורים. מכאן ברור כי כל החישובים של אחוזי הפגיעות בשטחים מאוכלסים, הם עורבא פרח.

• מכאן גם נובע שהערכת מערכת הביטחון שיהיו בעימות כזה 400 הרוגים הוא ניחוש חסר בסיס. מדוע 5,000 איננו מספר סביר בדיוק באותה מידה? בכלל, מה מטרת הנבואה על מספר ההרוגים? ליידע את הציבור? להפחידו? לייצר למישהו כסת"ח? ואולי להסביר לציבור שלמעשה מערכות ההגנה מרקטות וטילים שפותחו למענו אינן עונות על צרכי ההגנה הבסיסיים של המדינה.

• ההיערכות לפינוי של עד כ-750,000 תושבים היא כישלון צורב של התפיסה הקיימת של הגנה רב שכבתית באמצעות טילי יירוט. לאן בדיוק יפנו אותם? איך בדיוק הם יתפנו תחת אש? האם הפינוי לא יסכן אותם יותר מאשר שהיה במקלטים במקומות היישוב?

הגישה המיליטנטית-דמיונית, לפיה ח"א "יכסח להם את הצורה", אינה מופיעה כבר בהערכת מערכת הביטחון, שהכירה במגבלות הגישה ההתקפית, ללא מערכות הגנה יעילות. בניגוד למה שמערכת הביטחון מנסה להסביר לציבור, הבעיה אינה כספית אלא גישה מוטעית. בהסכם הסיוע החדש שנחתם בשבוע שעבר עם ארה"ב מוקצים להגנה מרקטות וטילים 500 מיליון דולר לשנה למשך 10 שנים, סה"כ 5 מיליארד דולר. מה תעשה מדינת ישראל בכסף זה? תשקיע שוב בטילי יירוט על-פי התפיסה המוטעית הקיימת? הרי זו חבית ללא תחתית. בחלוף הזמן ישתפר דיוק הפגיעה של טילי האויב ואחוז האיומים שיגיעו ליישובי ישראל יגדל משמעותית. גם עוצמת הרש"ק תגדל. האם יש באפשרותנו להמשיך במרוץ הזה במתכונת הנוכחית? כדי לענות לכמות, לדיוק ולעוצמת האיומים, אמצעי היירוט חייבים זולים ומדויקים. אין בעיקרון חלופה ללייזר רב עוצמה, וזה היה ברור כבר לפני 40 שנה. הטכנולוגיה לא הייתה בשלה? נבשיל אותה. זה היה ברור גם לפני 20 שנה עת ראש הממשלה שמעון פרס חתם על מזכר ההבנה עם הנשיא קלינטון לפיתוח לייזר רב עוצמה קרקעי כנגד פצמ"רים, רקטות וטילים מטווח בינוני וקצר. לפני למעלה מעשור, אחרי סדרת ניסויים מוצלחת של מערכת הלייזר הניסיונית, לקתה מערכת הביטחון בליקוי מאורות, ממנה היא סובלת עד היום.