את האמת לא ניתן להסתיר: ישראל מעולם לא הקפידה לשמור על קודים אסתטיים. תרבות הלבוש הייתה ממנה והלאה ולא העסיקה אותה במיוחד. ביגוד מרושל ונעדר כל אסתטיות הפך בה מזמן לעניין של שגרה. כי "שלומפר" ו"שלוך" מצויים כאן בשפע - להבדיל ממדינות העולם הנאור.
לא היינו נזקקים לעניין, אלמלא תקרית מביכה שאירעה השבוע בעת עריכת ישיבת-
ממשלה. היה זה כשראש הממשלה,
בנימין נתניהו, מצא לנחוץ לנזוף בשר הרווחה,
חיים כץ, על הופעתו הבלחי-מכובדת בחולצת-פולו כהה, עם פסים זוהרים.
אחרי ככלות הכל אסור לשכוח שאנחנו חיים במדינה מוזרה, המתחמקת תמיד מתרבות-לבוש מסודרת - על אחת כמה וכמה כשהדברים אמורים בהתכנסות רשמית מחייבת, בהתאם לנוהל המקובל והשגרתי בארצות השונות שמעבר לים.
מקרהו של השר חיים כץ מחזיר אותנו שנים אחדות לאחור, עת אחת מחברות הכנסת הצליחה לעורר סערה ציבורית כשהרשתה לעצמה להתעטף במשכן בחולצת-טי, שנשאה על גבה את המלים הפרובוקטיביות "פוטה מאדרה" - קללה עסיסית בשפה הספרדית.
מורי הלבוש
זה בדיוק המקום להזכיר שבכל שנות קיום המדינה שמו כאן ילידי הארץ פס אחד ארוך על קוד הלבוש. החרו-החזיקו אחריהם בחדווה יוצאי ארצות מזרח-אירופה, שראו בחליפה, במכנסיים המחוייטים, בחולצת הכפתורים, בעניבה ובנעליים האלגנטיות - אביזרי-לבוש מטרידים וחונקים, הנוגדים את רוח הארץ.
עם זאת ראוי להודות שבשנים עברו נמצאו בכל זאת בארץ מי שביקשו להקנות את הלכות הלבוש הראוי. ניתן רק להתרפק על הגברת הנכבדה חנה בבלי, אלופת הנימוסים וההליכות בזמנה, שעמלה במדורה העיתונאי להדריך את הציבור הרחב כיצד באמת ראוי להתלבש.
ואיך אפשר בכלל לשכוח את ה"יקה" הקפדן,ד"ר מיכאל סימון, מי שהיה ראש הטקס הראשון במשרד החוץ, שהקנה לדיפלומטים הישראלים הבלתי-מנוסים את קוד הלבוש, ובלבד שלא יביישו, חלילה, את הברנז'ה העולמית, עטופת הסמוקינג והמוקסינים.