יוסי בנאי האגדי כתב בשנת 74 את מערכון ישראבלוף לשלישיית הגשש החיוור. הוא טבע את הביטוי "כאילו" שנקלט רשמית בסלנג הישראלי, ביטוי המתאר פיקציה - היינו פעולה לא אמיתית ומזויפת הנעשית למראית העין. יוסי בנאי ז"ל צלל עם עיניו החדות אל מצולות החברה הישראלית, היכן מסתתר השקר הפתלתל המאוס, וחזר מהמסע הימי עם רשומה ברורה אותה העלה באמצעות המערכון הבלתי נשכח. מי לא זוכר את המשפט "הכל זה כאילו, יענו ישראבלוף".
ואף על-פי זאת אני חושב כי אילו צלל בנאי אל מצולות שכנינו הערבים המערכון שלו היה הרבה יותר מקיף ומשובח. העולם הערבי עומד על שלושה עמודים: שלטון פיקציה, תקשורת פיקציה, ערכים פיקציה. קשה בעולם הערבי לשים את היד על משהו אמיתי מהימן; משהו שיצביע על אמת מקורית מיד ראשונה. לא במקרה הדמיון הערבי מפותח דיו עד כדי להכיל את המשפט "אלוהים הגדול והרחום" כפתיח
לכל מחזה זוועה, לעריפת ראשים, לשבירת עורף. "אללאהו אקבר" מקדם אף את שחיטת בעלי-חיים.
פעם הייתי אחד מתושבי העיר חאלב - היא עיר הדמים של היום; פעם הייתה העיר היפה והשנייה בגודלה בסוריה. קטע מהחיים: יושב לי בבית ומאזין לתוכנית ספורט מרדיו דמשק, בן 13 הייתי. תוכנית הספורט וכשמה הייתה אמורה לספק למאזיניה את חדשות הספורט, אולם שמתי לב כי את הזמן של רצועת השידור הספורטיבית תפסו חדשות שבמקרה, ממש במקרה, יש להם ולספורט קשר. אלוף פיקוד המרכז אחמד עלי ביקר במרכז הספורט של לאדיקיה. חבר מפלגת הבעת' מוחמד עבד אלראוף היה אורח הכבוד במשחק כדורגל שהתקיים בין קבוצת הצבא לקבוצת עז אלדין אלקאסם. הדבר חרה לי והחלטתי לעשות מעשה. ישבתי וניסחתי מכתב נזיפה מנומק ל
רשות השידור בדמשק: "זו לא תוכנית פוליטית רבותי, זו תוכנית שאמורה לשדר חומר ספורטיבי לא חדשות על הבעת' "- כך פתחתי את המכתב, קיפלתי ושמתי במעטפה עם בול, ולתדהמתי נעניתי בשידור הבא, לא שמעתי באוזני אך חברים נשבעו ששמעו את השם שלי ברדיו: "למאזין החלבי אלברט שבות, קיבלנו את מכתבך ונשתדל לעשות בעצותיך". איזה אושר וגאווה. כך אגב התחלתי את הקריירה שלי בעולם התקשורת עד שהיגעתי הלום ל-News1.
אין מקום לספק וכך נזכרתי בפיקציה הסורית כאשר אתמול הייתי עֶד לעוד פיקציה והפעם מצרית. נקלעתי לערוץ הטלוויזיה המצרי אל-נהאר ולתוכנית הדגל שלו (الحكم بعد المزاولة) - בתרגום אותנטי "גזר הדין לאחר השימּוע". המדובר לכאורה בתוכנית מתיחה אליה מוזמנים להתארח מפורסמים וידועי-שם בתקשורת המצרית, וכוכבי קולנוע וטלוויזיה מהשורה הראשונה.
רעיון המתיחה הוא כלהלן: המרואיין (הנמתח) מוזמן לכאורה על-ידי אחד הערוצים הזרים לשיחה תמימה על ענייני דיומא, שיחה שמתפתחת בשידול המראיינת לשיחה פוליטית-מדינית על היחסים בין ישראל לערבים, כאשר המראיינת מביעה באופן מופגן את אהדתה לישראל ולרעיון הציוני, ולא מותירה מקום לספק מהיכן באה ולאן מועדות פניה. מהרגע הזה מוטל על המרואיין לשחק את משחק הנדהם שמגלה להפתעתו כי הוא מרואיין לערוץ ישראלי- לא לערוץ זר, כפי שנאמר לו מראש ע"י אנשי ההפקה במרמה.
כאן מתחיל הקאט: השוט הראשון וכאמור הוא שוט ההפתעה; תדהמה אוחזת את המרואיין הנבוך.
לאחר מכאן בא שלב הכעס, הקצף והזעף; כל מרואיין וביטוי הזעף שלו- שאלה של כישרון ומשחק לכל דבר ועיקר. רימיתם אותי- מטיח במראיינת הציונית, עבדתם עלי! אילו ידעתי את זהותכם הציונית לא הייתי מתקרב לעברכם, כי הרי אתם אויביי ושונאיי- הכיצד אחליף דברים איתכם!?
בשלב הזה, תמיד, יוצא מאחורי הקלעים איש הפקה עם קוקו, מנסה לתת כתף לעמיתתו המראיינת הציונית ומתעמת עם המרואיין: "אנו הישראלים שוחרי שלום, למה אינך מוכן לדבר שלום? למה אתה מסרב לדבר איתנו? מה יש לך נגד ישראל והישראלים?". השאלות המקניטות מדליקות את המרואיין ונותנות לו את האות להרים את הטון ולהעלות את השיח בדרגה עד לכדי התגוששות פיזית, כי היהודים הציוניים, הרי, מבינים הם רק את שפת הכוח ויש איפא להתנצח פיזית.
כאן מגיע פרק הקללות המצריות שאין עסיסיות מהן, כלפי הישות הציונית וכלפי כל אנשי הצוות באולפן שעבדו עליו והביאוהו להתראיין, לא עלינו, לערוץ ישראלי במרמה. הטיב לעשות השחקן המצרי איימן קנדיל שהפליא מכותיו בכל אנשי הצוות כולל המראיינת אימאן מובארק שנפלה מכוח הסטירה שהפליא בה על הרצפה. ברגע השיא כאשר הדם עלה לראש איים על הצוות לשלוף את אקדחו שהיה חגור בנרתיק על מותנו. כתוצאה מזאת הפרק של קנדיל התפרסם בעולם הערבי יותר מכל הפרקים ועלה לכותרות; לא פלא שהוזמן שחקן מנוסה להתראיין (לשחק) בו.
אז מה היה לנו: שחקן הקומדיה הידוע איימן קנדיל הגיע לאולפן להתראיין חגור באקדח, ומבקשים להדגיש שהכל ספונטני; וואלא-היל-עזים ספונטני וטבעי. הצחקתנוני. וואלא-היל-עזים הצחקתנוני. זו העונה השביעית של התוכנית המשודרת בכל העולם הערבי, לא נותר שחקן קומדיה או דרמה, ידוע או לא, שלא נמתח והתעצבן וסטר ושבר, ועדיין נותר עוד שחקן לשבוע הבא שעוד לא שמע על התוכנית והגיע להתראיין לערוץ "הזר" בתמימות, בטבעיות ובספונטניות. וואלא-היל-עזים הצחקתנוני.
הוא שציינתי - על שלושה עמודים העולם הערבי עומד: שלטון פיקציה, תקשורת פיקציה, וערכי פיקציה; לאמת לא נותר מקום. האמת בעולם הערבי היא מיכשול שיש לצלוח.
