"עם ישראל, עם אשר עמד על-אף תלאותיו לדורות, עם גדול, עם עולם, עם קדוש, עם אלוהים הראוי לשמש דוגמה ומופת לאנושות כולה. (היינריך היינה)
"על קרקע עם ותחתיות נשמתו - עוד תגלה ותנוצף שכינתו". (ח. נחמן ביאליק)
נאום נתניהו באו"ם - חזק, ציוני, גאה עם חוצפה ישראלית. הנאום של נתניהו באו"ם עם חוצפה ישראלית. הנאום עצמו קצת ארוך ומתיש אבל השיג את האפקט הרצוי לאמור: גם מדינה קטנה, מוקפת אויבים שרוצים לסלקה מהמזרח או להשמידה, על-פי אירן, ועם רצח בעיניים ולהשאר זקופים, גאים בהישגיהם, לעמוד איתן, לא להבהל, לא להתנצל וגם להטיף מוסר לכל הצבועים והאדישים, שתוקפים אותנו על הכיבוש ועל העגבניות מבקעת הירדן. וזאת כשעל ידינו מלחמה אכזרית בה נהרגו עד עתה כ-500.000 אלף אזרחים ביניהם אלפי ילדים, נשים וזקנים והופצצו בתי חולים ואין קול ואין ציוץ ואין משט נוסח עזה והיועצת המשפטית של בית הדין הבינלאומי בהאג, מצהירה שחמאס עזה זה לא ארגון טרור. אז באווירה זאת לא פלא שנתניהו טוען שהאו"ם הוא פרסה וחלק גדול מהוועדות שלה כמו המועצה לזכויות האדם הן אנטישמיות. המשפטים המרכזיים בנאום (אשר כמו קודמיו בנוי בחוכמה ומוגש בצורה טובה, משכנעת ודרמטית), הן אלה: לא האו"ם יקבע את גורלה של ישראל ועתידה אלא מדינת ישראל בעצמה.
וכן לא יהיה שלום או הסכם עם הפלשתינים או שכנינו האחרים אם לא יכירו במדינת ישראל במדינת העם היהודי מושג שהחל מהצהרת בלפור ב-1917, עבור כל הוועדות הבינלאומיות, כולל הוועדה של האו"ם לחלוקת ארץ ישראל, ב-1947, אך בעיקר במגילת העצמאות מפיו של בן-גוריון בנוסח: הנני מצהיר בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל. ואידך זיל גמור.
שלוש הצהרות בעלות חשיבות עקרונית א. יש להוציא מהנאום תוך הדגשה את האמירות החשובות הבאות: לא "האו"ם, לא אומות העולם, לא הקהילייה הבינלאומית, לא ההצעה האמריקנית העתידית של אובמה ולא ההצעה הצרפתית המתבשלת - לא יקבעו את גורל ישראל ועתידה.
ההצעה של נשיא מצרים אסיסי - היא בסיס לדיונים ולא בסיס לפתרונות.
הטענות בדבר הכיבוש המתמשך, הן בחלקן נבובות ולא רעיוניות - שהרי ישראל לא שולטת בעזה, ישראל לא שולטת ברמאללה, לא בשכם, לא בג'נין, ולא בטול-כרם, לא בבית-לחם, שם החיים לפי הדגם של הרשות הפלשתינית ואבו-מאזן, אז איפה הכיבוש הנוראי והמדכא?
ובאותם חלקים שצה"ל - כן נמצא בפועל ופיזית - למה לא שואלים, חכמי ההתנגדות והמבקרים את הכיבוש,
מה הסיבה האמיתית להחזקתנו בשטח זה, האם מטעמי אימפריאליזם או
אולי מטעמי ביטחון גרידא. ומחוסר רצון מופגן לא להגיע להסכם, ראה: הצעות
אהוד ברק ו
אהוד אולמרט.
88 סנטורים פנו בכתב לאובמה שיתמוך בישראל בכל המסגרות. תמיכת הסנטורים, משתי המפלגות, אומרת דרשני ויתרה מזאת, אומרת שהתמיכה בישראל בארה"ב, לא נחלשה, לא פגה ולא נפגעה.
התמיכה - היא בהמשך לסיוע הדרמטי והגדול ביותר שקיבלה מדינה זרה, אי-פעם, וגם לכך יש הסבר ויש השלכות חיוביות לעתיד. וכל הדיבורים על קרע - כאילו נעשו על קרח.
ההזמנה של נתניהו לאבו-מאזן לבוא לנאום בכנסת ישראל - מדובר בהצהרה פוליטית, כלל מדינית, שבאה לרצות את העולם ולהראות שידינו, למרות הכל מושטות לשלום או הסדר.
מעשית - לא נראה לי היישום כמעשי. אני אישית הייתי נמנע מלהזמינו לכנסת, ולא נותן דריסת רגל, למכחיש שואה, תומך מתאבדים, בכסף ובהצהרות פומביות, מגיש תביעה כנגד אנגליה על הצהרת בלפור, שמצביעה על התנגדותו למדינה יהודית, היא מדינת ישראל.
העקיצה של נתניהו לאבו-מאזן - במסגרת נאומו עקץ נתניהו את אבו-מאזן, כשהציע לו לתבוע לא רק את נושא הצהרת בלפור -
אלא גם את אברהם אבינו, והייתי
מוסיף גם את מצרים - על שאפשרו את יציאת מצרים, ואת פרעה אישית שנכשל בניסיון למנוע את זה.
לסיכום: מדובר בנאום ציוני, גאה, לא מתפשר, לא מתבטל בפני הפריץ הראשי, ופריצי העולם הרחב, של מנהיג של עם שלא מתכופף, לא נבהל, ולא נרתע, כשמגיע העת להילחם על עצמאותו, בטחונו וכבודו של עם ישראל בארצו.
המחווה לפרס - שהוזכר בנאום, לרבות התקווה להחלמתו ובריאותו הייתה מרגשת ובמקומה.
מירי רגב והמשורר הלאומי האנטישמי - דרוויש הסערה התורנית סביב נאומה של
מירי רגב. הגברת רגב עזבה את האולם בשעה שהחלו לבצע את השיר, אני ערבי של המשורר דרוויש .ובכן משורר לאומי שמטיף להשמדת ישראל, או לחלופין לאכול את בשרו של הכובש בנוסח השיר של המשוררת הלאומית משכם, פדוא טוקאן שהמליצה על אכילת הכבד והלב של היהודים אינם רצויים על במות ישראל -ולא בטכסים רשמיים בו משתתפים שרי ישראל כמו שרת התרבות. ביצוע השיר (יהודי וערבי)-תוך הנפת יד קמוצה מאוגרפת בנוסח החולצות החומות או השחורות של הנאצים ומוסוליני הם פסולים לביצוע על במות ישראל. כל המתייפייפים למיניהם בנוסח להכיר את הצד השני או להכיל את האחר לא חל על מי שרוצה להשמיד אותך, לגרש אותך. ולכן בשורה תחתונה מירי רגב צודקת והעובדה שיש אומנים שגם מופיעים בפריפריה אינה פוסלת האימרה והטענה שהפריפריה מקופחת. לכן הגיע העת להוציא השליטה מהתרבות מידי מי שחושבים שהם התרבות המייצגת ולא היא.
