X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
עם כספו של אדלסון, הישראלים המקומיים מרגישים מחוזקים וחזקים יותר, כאילו הם בעלי המאה ולפיכך בעלי הדעה, והגיע הזמן לוודא שבישראל יודעים מי בעל הבית! יוכלו להצביע מכאן, כאמור, להרגיש בישראל בלי לעזוב את הנוחות של ״הבית"
▪  ▪  ▪
שלדון אדלסון. יורדים שווי זכויות? [צילום: AP/John Locher]

כלי שופרו של אידלסון
ישראל היום ידוע בארץ גם בשם ״ביביטון״ (״ביבי + עיתון״ או שמא על משקל ״ילדון״ או ״פעוטון?״). העיתון במימונו הפרטי של אחד מעשירי העולם, שלדון אידלסון, מהווה אלטרנטיבה ומקור מידע נוסף מעבר להארץ או ידיעות אחרונות. אלו מפילים את ישראל בפח בכל מקום מחוץ לארץ, בעוד שאלו שוקדים שנים ועמלים בהתנגחות בלתי פוסקת בנתניהו וכל הקשור אליו. כאן עומד איש אחד וממונו אתו, ומנגד עומדים מפרסמים רבים, שלמרות הפעילות האנטי-ישראלית של הארץ והאנטי-ממסדית של ידיעות אחרונות, ממשיכים לקיימם.
בעת שעיתונים הולכים ונעלמים, ישראל היום הפך לרב מכר ולעיתון המוביל במדינה. יש הטוענים שזה רק בגלל שהעיתון מחולק חינם, אך דווקא כשמשהו בא בקלות, אם אין תוכן ואין נאמנות, מדוע שאנשים יעמדו בתור מדי שישי בבוקר בכדי לקבל את העיתון, ומדוע ינהרו לעבר המחלקים בכל יום מימות השבוע לחטוף את העיתון כלחמניות חמות? רק בגלל שהוא חינם? ולא רק פעם, כי אם שבוע אחר שבוע אחר שבוע, בחום או בגשם.
גם אם יין עולה שני דולרים לבקבוק, אנשים ימנעו מלקנות אותו אלה אם כן ניתן לשתות את היין ואולי אפילו ליהנות ממנו. כך גם לגבי כל מוצר אחר: אפשר לרמות את הצרכן פעם אחת, שכן אם התוכן לא תואם את החזות, הקונה לא יקנה פעם שניה, ולא משנה כמה זול המוצר.
בדומה לפעילותו בארץ, שלדון אידלסון לא שבע נחת מאייפק, השדולה הישראלית בוושינגטון. יש אומרים שעבר חתול שחור בין השנים, ויש המתקנים ומדגישים שכבר יושרו כל ההדורים. אך אידלסון לא ממש זקוק לאייפק. הנה, הוא יכנס כנס בעצמו, ויש לו גם את הממון הנדרש וגם את הקשרים להביא את טובי הדוברים. כשמדובר במגנט כמו אידלסון, מעט מאוד דברים יכולים להשתוות אליו.
ניחא, בין כל הכנסים הרבים, בארץ ובחו", מתקיים זו השנה השנייה כנס נוסף, ״כנס אידלסון.״
דברי ח"כ שטרן
ערוץ 7 מדווח על "דו שיח" שהתנהל באחד ממושבי כנס היורדים (הידוע ביותר בכינויו "כנס אידלסון") הנערך זו השנה השנייה בוושינגטון הבירה בין אלעזר שטרן לבין אחד הנוכחים.
ה"שיח" נסב על זכות היורדים להצביע. השאלה אינה פשוטה, שכן היא מעוררת רגשות עזים. כך בעבר, כך גם בהווה.
ישראלים החיים מחוץ לארץ עדיין רואים עצמם כישראלים לכל דבר. חלק מילדיהם משרת כחיילים בודדים, מגמה חיובית אך לא ייצוגית. הישראלים-יורדים מבקרים באופן קבוע בארץ, לחופשות מולדת או ביקורי משפחה (הורים מבוגרים, וכו׳). הישראלים תורמים לגופים שונים (תרבות התרומות מקובלת בחו"ל, בעת שבארץ אינה מקובלת כלל ועיקר). ובשעת צרה וצוקה, מתי מעט מגיעים ארצה (למה בדיוק? הצבא לא יגייס אותם. כמו-כן, מספר הנוצרים שמגיע גדול פי כמה וכמה ממספר הישראלים-יורדים).
בשנים האחרונות פרצה והתרחבה המגמה להביא את ישראל לארה״ב ולגרום לישראלים-היורדים להרגיש מחוברים. מביאים את ישראל לכאן ומרגישים "בבית!".
הפוליטיקאים באים לכאן דרך קבע לאסוף כספים, כל הבדרנים, זמרים ושאר אנשי התרבות והרוח מופיעים כאן מול קהלים אוהדים באולמות מלאים והורים או סבים וסבתות המרגישים שילדיהם או נכדיהם הם יותר אמריקנים מישראלים דואגים שאלו ייסעו ארצה למסע ״תגלית - Birthright״ ולחיזוק הקשר. לאחר עשרה ימים, עוצבה בהם דמות ותכונות הישראלי, ואפשר לחזור לסדר היום בו ישראל אינה בסדר העדיפויות העליון. תמשיך להתקיים, ניחא. תחדל מלהתקיים, ישילו את המילה "ישראלי" מהצמד "ישראלי-אמריקני" או "אמריקני-ישראלי" ויישארו בשם כמו גם בפועל עם התואר "אמריקני" מן השורה, לתפארת מדינת ארה"ב!.
העובדה שהוועד הישראלי-אמריקני שהוקם בלוס אנג׳לס (פרי יוזמתו של אהוד דנוך שהיה פה הקונסול הכללי) והתרחב לערים נוספות ברחבי ארה״ב משופע בכספיו של שלדון אידלסון (בשמונה ספרות, והזרימה איתנה ואינה פוסקת), חיזקה את ההרגשה בקרב רבים ש"מגיע להם" ו"הגיעו הזמנים" בהם סוף כל סוף יכירו בישראלים-היורדים כשווי זכויות.
אכן, הזכות היחידה שעוד נותרה יתומה ולא מנוצלת היא הזכות להצביע בבחירות. ממילא בארץ ובארה״ב כבר מתייחסים לישראל כגרורה ה-51 של ארצות הברית. אלו מתערבים לאלו בפוליטיקה בצורה בוטה ביותר (הנשיא אובמה לא בוחל בכל אמצעי שהוא). ישראל לא יכולה להתנתק מהתלות במענק השנתי מארה״ב, כמו גם במאות מיליוני הדולרים הזורמים כל שנה לגופים-שלא-למטרות-רווח.
עכשיו עם כספו של אידלסון, הישראלים המקומיים מרגישים מחוזקים וחזקים יותר, כאילו הם בעלי המאה ולפיכך בעלי הדעה, והגיע הזמן לוודא שבישראל יודעים מי בעל הבית! יוכלו להצביע מכאן, כאמור, להרגיש בישראל בלי לעזוב את הנוחות של ״הבית.״
נזכור שאזרח ישראלי יכול להצביע אם הוא בארץ ביום הבחירות. אך החוק לא מאפשר לאזרחים ישראלים (למעט מספר מצומצם מאוד של יוצאים מהכלל) להצביע בחו״ל.
בעבר התנגדו למתן זכות הצבעה על בסיס אידיאולוגי של שוויון בנטל. מי שלא משרת במילואים ומי שלא שולח את ילדיו לשרת, אין ולא תהיה לו זכות הצבעה! לא אתם, שבחרתם לרדת, תקבעו עבורנו את גורלנו ואת גורל ילדינו! כך נאמר בצורה חדה וחריפה, ואם לא נאמר, ודאי שכך הרגישו כולם.
אך מאז השתנו דברים רבים. נטל המילואים השתנה. רבים כבר בכלל לא משרתים אפילו שרות חובה. מספר ה"יורדים" קפץ מדבר חריג לדבר שכיח שבאופנה. מבחינה מסוימת אנחנו באמת ארץ משונה: לאחר אלפיים שנות כיסופים, סוף כל סוף יש לנו ארץ (בשנית), ובכל זאת רבע ממספר הישראלים בוחר משלל סיבות שלא לגור בארץ, ועוד כשישה מיליון יהודים בכלל לא חושב עדין להגר ולגור בארץ. מחכים הם שיתחילו לרדוף אותם, וגם אז לא יעשו מעשה, שכן קשה להאמין וקשה עוד יותר לעקור ולעבור.
והנה, במושב בהנחייתו של עוזי ברוך מערוץ 7, העז ח"כ שטרן להביע דעה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים. זו לא הייתה השפה בה השתמש, גם לא ההתנגחות. המסר היה פשוט, וכמו כל אמת חשופה - כואב: אנחנו רוצים אתכם כאן - במדינת ישראל - כל הזמן. כאן, ולא שם. כאן כל הזמן.
בשנה הבאה בירושלים הבנויה!
מעניין אם חבר הכנסת שטרן יוזמן לכנס הבא, שכן הוא קלקל במקצת את האשליה של החגיגה, שהנה ישראל עברה לה דרך קבע לארה״ב ומה טוב "שבת אחים גם יחד".
ח"כ שטרן אומנם לא נראה ולא מדבר בתמימות כילד, אך הוא העז לצעוק, קבל עם ועדה, ״המלך הוא ערום,״ והדבר לא ערב לאזני הנוכחים. הוא שרטט קו אדום, קו בל יעבור, והנה שני הצדדים עומדים כניצים, משני צדי הקו, זה פורס את נוצותיו וזה מנפח את חזהו. טוב ששניהם נאבקים, כמו גברברים, על לבה של אהובה, בחורה יפהפייה, מדינת ישראל המודרנית!
בשנה הבאה, בכנס אידלסון, ח"כ שטרן ומרעיו כבר לא יוזמנו. יהיה זה קרב מסוג אחר, קרב של אדם עם היצר בקרבו. זה מושך "אני רוצה ליסוע לוושינגטון הבירה, לבלות, להתחכך, להרגיש חשוב ומיוחד" וזה אומר "אבל יש לנו עקרונות שאנו עומדים בתקיפות להגן עליהם, ולא נהיה מוכנים להתפשר או לוותר עליהם." מי ינצח? המשיכה לאדלסון (עבורה נכון יהיה האדם לוותר על החשוב לו מהלך שאר ימות השנה) או אותו עקרון?
הנה עקרון נוסף: כל כך הרבה כסף מושקע בכנס אידלסון, שאולי מן הראוי לקיימו בירושלים הבירה ולא בוושינגטון הבירה? יבואו פוליטיקאים מארה״ב, ישראלים הקוראים לעצמם ״ישראלים-אמריקנים״ וצבא של יועצים למיניהם לישראל, ובזאת טמונה טובה רבה! למה דומה הדבר? לקיום כנס על כשלי ההסברה בבית ציוני אמריקה במקום במשרד החוץ בירושלים. רוצה אידלסון כנס נפרד מזה של אייפק, אדרבה ואדרבה, יטוסו כולם לציון. פתאום יסתבר שישנם מספיק מטוסים פרטיים של אילי הון "ישראלים-אמריקנים" שניתן להרכיב טייסת שלמה, לכבוד ולתפארת.
לכנס בירושלים אופיע גם אני, אפילו לא אוזמן. נוכל שטרן ואני לנהל דו-שיח בנושא זכויות הצבעה למי שגר מחוץ למדינתו. נשווה את המצב בארה״ב (אזרח ארה״ב הגר דרך קבע מחוץ לארה״ב רשאי להצביע כמו כל אזרח אחר) למצב בארץ. מבטיח אני שיהיה זה מושב מעניין ומרתק ביותר.
עתיד הישראלים באמריקה
הנה נוסח שונה רק במקצת של תיאור ארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית (ויש אומרים אמריקנית-ישראלית, הארגון משנה את שמו כל הזמן): באמצעות התוכניות, הפרויקטים והאירועים השונים מגיע הארגון למספר גבוה של ישראלים - אמריקנים החיים בארה״ב (קרוב לוודאי שלכמה עשרות אלפי אנשים ולא מיליון כפי שהארגון מתרברב). הארגון פועל לבנות קהילה משולבת ומאוחדת של ישראלים-יורדים אשר מחזקים את הזהות היהודית והישראלית של הדור הבא, כך שהם ירגישו בנוח בארה״ב. ילדיהם או נכדיהם אולי לא ידברו או יקראו עברית, אך העיקר ההרגשה!״
למהדרים, הרשו לי להוסיף: כיון שמרכז החיים הועתק במלואו לארה"ב, מרבית הישראלים נקברים כאן, שכן מי יעלה על קבריהם בארץ? הילדים, הנכדים, כל חבריהם וחייהם הם כאן ולא שם - בפאתי מזרח.
אך כמובן טוב שיש את מדינת ישראל. נשב ונצפה בטלוויזיה הישראלית, נצחק ונבכה, נרגיש מאוימים או נבוכים, גאים או מבסוטים, הכל מרחוק. אפילו תחזית מזג האוויר למחר ולשבוע הקרוב די דומה.
הדבר היחיד שעדיין נמנע מאתנו הוא זכות ההצבעה, וגם זו מגיעה לנו!
של מי האשמה? הכוונות של אידלסון טובות, והוא משתמש בכספו למטרות בהן הוא מאמין. האנשים נוהרים לעבר מקור הכסף, הכוח וההשפעה, כי זה טבע האדם. ואולי הבעיה נעוצה לא באידלסון, גם לא בישראלים, כי אם בתרבות שהשתרשה לה - יועצי תקשורת ומומחי סקרים מגיעים להם מניו-יורק לנהל מערכות בחירות בארץ (זו של נתניהו וזו של אחרים), פוליטיקאים מגייסים כספים פה וכבר התרגלו לתלות מוחלטת בארה״ב, וכך נראה לנו, בארץ, שארה״ב היא נספח בלתי נפרד ממדינת ישראל (ישראל היא מעצמת העל, וארה״ב גרורה נספחת).
אם ככה פני הדברים, אז ודאי שיש לאפשר לישראלים השוהים בחו״ל (באופן זמני או קבוע כאחד) להצביע!.
ולמי שחושש שכולם יצביעו ״ליכוד״ או אפילו ״ימין קיצוני יותר,״ אסבר את דעתכם: לא כך הוא. רבים, כל כך רבים, מוצאים עצמם בבית בקרב המחנה הציוני, מרצ ואף שמאלה מכך (אם רק היה מתאפשר בלי להצביע לרשימה המאוחדת - אם כי יש גם כאלו שבלית ברירה יעשו כנראה אפילו את העוולה הזו).
העיקר שכולם יוכלו להצביע.

תאריך:  27/09/2016   |   עודכן:  27/09/2016
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות ארי בוסל לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
יוני בן-מנחם
מנהיג חמאס ח'אלד משעל מודה כי תנועתו טעתה בגישתה לפתח והיא מתקשה בשליטה ברצועת עזה לבדה. בשטחים מתייחסים לדבריו כספין תקשורתי שנועד לשרתו לקראת סיום תפקידו בקרוב
אפרים הלפרין
שבוע שעבר התקיימה תחרות פרס ח'אפיר ברמאללה, הפרס הסרטים השנתי ומה מפתיע שמכל השירים שבעולם בחרו מפיקי התחרות להקריא משירו נער הגבעות, איש להב"ה ישעיהו תרשיש
אליהו קאופמן
הפירוש של גדולי ישראל הוא שהעולם קיים בזכות עיסוק התורה של עם ישראל - קרי, קיום התורה והמצוות שלנו, ואם יורדים בו הרי כל העולם סובל מפורעניות
חניאל פרבר
הביטוי "זיכרון תרועה" בא להעלות את זיכרוננו לפני הקב"ה בתקוה שיושיע אותנו. כך גם בראש השנה אנו מריעים לפני ה' בשופר של איל זכר לעקידת יצחק, כדי שיעלה זיכרוננו לפניו לטובה
מרדכי ליפמן
ברבים מימי ששי כאשר "העם" לדורותיו מתכנס סביב "מדורת השבט" האלקטרונית והאולטימטיבית, אנו נוכחים להוותנו, כי שוב הנושא המרכזי הוא, איך לא... נתניהו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il