שמעון פרס זכה בחייו לכהן בשורה ארוכה של משרות נכבדות, כשבסופו של דבר הוא הגיע לשיא, אם כראש-ממשלה ואם כנשיא. אבל מעל לכל הוא היה שופרה האמיתי והכן של ישראל בעולם הרחב. אחרי ככלות הכל מן הראוי להודות שפרס היה מסביר לאומי. שום מנהיג ישראלי מלבדו לא הצליח כמותו לבטא בנאמנות ובמיומנות שכזו את המיית-ליבה של המדינה בתפוצות. אין גם לכחד שהעולם הרחב היה קשוב לו יותר מלכל מנהיג ישראלי אחר, וראה בו את נציגה המובהק. בתור שכזה הוא כבש, ללא שום קושי, את לבבות כל שומעיו וזכה להערצה, חסרת כל תקדים, מצד כל מי שנפגשו עימו..
היה לפה בצד תפקידיו הרשמיים, נטל פרס על עצמו שליחות עליונה של דובר-מדינה, מבלי שהיה רשום ככזה על הנייר, ומבלי שקיבל על כך שכר-עבודה כלשהו. זה, מן הסתם, המקום לגלות שפרס שימש לא אחת לפה למספר שרי-חוץ ישראלים רשמיים, שלא עמדו בציפיות המדינה מהם, ואף עלה בידיו, בכל עת צרה, לתקן את מה שהללו עיוותו בפיהם, ולהציל על-ידי כך את כבוד המדינה.. במיוחד הוא היטיב לעשות זאת לאורך תקופה מתמשכת למדי, הנמתחת לרוע המזל עד עצם היום, ושבה נעדרת ממפת הממשלה כהונה נכספת ונדרשת של שר- חוץ, כשפרס ממלא כראוי את החלל הריק שנוצר.
בזכות אירופה פרס היה אמן הקשרים הבינלאומיים. בשעה שכולם השליכו את יהבם על ארה"ב בלבד - היה זה פרס שבנה את הקשרים עם מדינות-אירופה. בזכותו קודמו היחסים ההדדיים עם צרפת ועם גרמניה, ובזכות כישוריו וקשריו האישיים נחתמו בין ישראל למדינות אלה עסקות-נשק גורליות, שבהן קיבלה המדינה מטוסים, מסוקים וטנקים, גם כאשר אלה נמנעו ממנה, במופגן, על-ידי האמריקנים. בהקשר לכך אין לשכוח שאת הכור הגרעיני בדימונה העז פרס להקים, בסיועה של צרפת, מתחת לאפה של ארה"ב, וסלל בכך את הדרך לביצור עוצמתה הגרעינית של ישראל לדורות.
