שמעון פרס היה מנופי חיינו, עד כי תולדות המדינה ותולדותיו התלכדו בעיני רבים. אישית נגע בחיי לאורך למעלה מארבעים שנה, מאז כיהן כשר הביטחון ואנכי משפטן צעיר בלשכה המשפטית של משרד הביטחון, רפרנט לשכת השר, שהדמות המיתולוגית בה היה ידיד נפש של פרס וגם שלי, חיים ישראלי הבלתי-נשכח. השתתפות קבע בדיונים דאז אצל שמעון יצרה קרבה שהתבטאה, בין השאר, בכך שבא לכלולותי עם מרים, החודש לפני ארבעים שנה. זכורה לי בהמשך ברכתו לידידו משה דיין עם חתימת חוזה השלום עם מצרים, בשיחה מעניינת בה נכחתי.
לימים, כמזכיר ממשלת האחדות הלאומית, בקדנציה של
יצחק שמיר, הייתי במגע כמעט יומיומי עם שמעון, במערכת היחסים המורכבת בינו לבין ראש הממשלה יצחק שמיר וב"פורום ראשי הממשלה" יחד עם
יצחק רבין שר הביטחון, ולימים בהשתתפות
משה ארנס. פורום זה - שהייתי מזכירו - פעל עניינית למופת בנושאים רגישים גם כשהמצב הפנימי בממשלה היה מתוח. תדיר נשמרה בינינו מערכת יחסים הוגנת וידידותית; פתקאות רבות עברו בין פרס לביני על שולחן הממשלה, על ספרות ועל פתגמים ומכתמים וגם על ענייני דיומא. פרס התאפיין בחוש הומור טוב, פעיל ורענן. דוגמה מרבות: לקראת סוף כהונתו כנשיא המדינה הסכים כי אביא ללשכתו את דודתי ויטה ע"ה במלאת לה מאה. היא אמרה לו: "אשמח אם תהיה נשיא לנצח", והוא השיב בחיוך טוב: "יימאס לציבור".
דרכינו נפגשו תדיר בשנות מאמצי השלום בימי ממשלתו של יצחק רבין; לא זה המקום לפרט את גלגולי הימים הסבוכים ההם בהקשר הפלשתיני, אך בסופו של יום בירכנו יחד עם יצחק רבין על המוגמר בחוזה השלום עם ירדן, ותמונת שלושתנו עם המלך חוסין ביום סיום המו"מ תלויה בלשכתי. עוד לפני כן השתתפנו יחד במפגש גלוי ראשון בדרג מיניסטריאלי בעבר המזרחי של הירדן, בראשותו מצדנו; הוא גם בירך בטקס ב"בית גבריאל" בכינרת בו הוענק לד"ר פאיז טראונה, ראש המשלחת (השני) לשלום וראש ממשלת ירדן (כיום שר החצר), ולי פרס הוקרה בקשר לשלום עם ירדן, במעמד המלך חוסין ומזכיר המדינה של ארה"ב כריסטופר. דבריו של פרס שם, שבועות ספורים לאחר רצח ראש הממשלה רבין, ריגשו אותי.
הפרק המשמעותי האחרון בזיקה בינינו היה בבחירות לכנסת ה-19 ב-2013, כשכיהנתי כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ואני זוכר לטובה את הרוח הטובה ורווית ההומור שבה נתקיימו המגעים בינינו, ופרס היה כמובן הממלכתיות בהתגלמותה.
שמעון פרס היה פנומן "גדול מהחיים", מודל שכנראה לא מייצרים עוד כמוהו. אריכות הימים שהעניק לו הבורא היטיבה עימו; מאישיות פוליטית שאפשר היה לא מעט לחלוק על דרכה בנושא זה או אחר, ולא זו השעה לכך כמובן, היה לנשיא אהוד מאוד. שנית, אבני הדרך שהציב לאורך חייו היו מרשימות - בביטחון ישראל, בכלכלתה, ביחסי החוץ ובפנים לעולם.
שעות אחדות לאחר היוודע דבר פטירתו התקשר מרבת-עמון ד"ר עבד אל-סלאם מג'אלי, לשעבר ראש משלחת ירדן לשלום עימנו, ראש ממשלת ירדן וחותם חוזה השלום. הוא ביקש להעביר למשפחת פרס את תנחומיו. דומני שיהא זה מן המידה להזכיר זאת.
פרס נפרד זקוף, על משמרת פעולותיו; ביום אשפוזו, זה לא כבר, עוד הרצה באותה התלהבות נעורים. אי-אפשר לכתוב את תולדות ישראל בלעדי חלקו, ואך מתי מספר זוכים לכגון דא.
