"פייסן, הוא אדם המאכיל תנין, בתקווה שיאכל אותו אחרון" (ו
וינסטון צ'רצ'יל).
המלחמה האחרונה של פרס דיווח מבית חולים שיבא מצבו של הנשיא לשעבר פרס החמיר ומצבו קשה. עצוב מצער שהרי מדובר באדם, פוליטיקאי מהסוג של הנפילים האחרונים, מבלי להכנס לוויכוח או ביקורת פוליטית. אין עוד אנשים רבים כמותו.
חלום "המזרח התיכון החדש" - מתנפץ מול המציאות הבעיה של פרס, כמו עוד מנהיגים פוליטיים, נעוצה בעובדה שהוא היה שבוי בקונספציה פוליטית שהוא אומנם האמין בה
בתום לב וברצון עז להביא הסדר ושקט לאזור שלנו תחת הכותרת הכללית "מזרח תיכון חדש". אבל לצערינו המציאות באיזורינו והשינויים הפוליטיים הסוערים והבלתי צפויים טפחו על פניו שוב ושוב הוא לא התייאש אבל גם לא הבין שהחלום שלו נופץ לרסיסים מול עיניו. ההתחפרות במהלכים שלא תואמים את המציאות המתפתחת הם הכישלון הפוליטי האישי שלו. הוא היה ונשאר חולם, בעיני רבים גם הוזה בהקיץ אבל בסיכומו של דבר היה אדם ומדינאי גדול, מקבוצת מיסדי המדינה ומאחרוני הנפילים שלה. אפשר לומר, שרוב שנותיו היה מכונאי פרגמטי והניח יסודות איתנים לביטחון ישראל, אך מאז
הסכם אוסלו הפך לפתע לחולם עם תקוות והצהרות התואמות נבואה ולא מדינאות. ומה שהשאיר זאת - תקווה לעתיד.
הלוויה ממלכתית עם מנהיגי העולם הלוויה ממלכתית לפרס ביום ו' האירוע הגדול ביותר הציבורי שהיה בישראל עד עתה. מנהיגי העולם אובמה, הקלינטונים, ראשי מדינות ונשיאי העולם בטכס הרשמי. וכאשר גם האפיפיור הודיע על בואו, ע"י שליח מטעמו, שהוא גם שליח האלוהים עלי אדמות, נותן לטכס טא"צ עם אצבע אלוהים. וכל הכבוד לשר.
במעבר חד ליום עצוב אחר של אולמרט אולמרט יום עצוב כמתנת חג לראש השנה וחומר מחשבה ליום כיפור. בית המשפט העליון בהרכב מיוחד, דחה את שלושת הערעורים שלו, שפירושם תוספת של 8 חודשי מאסר בכלא ביחד 26 חודשים. וזה אומר לחשב מחדש את תקופת השליש לשחרור. מסקנה: אולמרט אינו הצדיק שהצהיר בראש חוצות של מסיבות עיתונאים לא היו דברים מעולם, לא לקחתי, לא שילמתי, לא היו מעטפות, בקושי מכיר את טלנסקי, לא ביקשתי עבור אחי בקנדה בקיצור לא ולא ולא ואילו בית המשפט העליון אמר: כו-כן-כן. עצוב עצוב עצוב אבל אלה החיים הציבוריים.
העימות בין המועמדים - פרשנות מוקדמת מדי לפי הסקרים בארה"ב ולפי הפרשנים שלנו,
הילרי קלינטון נצחה בגדול, יש האומרים בנוק-אאוט ויש הטוענים בנקודות בלבד.
מההיסטוריה של סקרים בעבר, גם למדנו שאסור לבטוח בהם וצריך מאוד להזהר להתנבא על פיהם.
לפי התרשמותי מהעימות - הילרי נצחה בנקודות, אבל נצחון לא מכריע ולא משכנע.
הציבור בארה"ב נרתע מהמתווה המדיני של אובמה ומאחר שהיא מצטיירת כממשיכת דרכו הפוליטית/מדינית - יש סכנה שלא תקבל רוב מהציבור.
ומאחר שיש עוד שני עימותים ועוד חודש לבחירות - אלוהים גדול וכל אירוע, כמו פיגוע או ניסוי אטומי או מלחמה קטנה בארץ נידחת, יכולה לשנות את המצב ואת הבחירות.
אז מציע לחכות בסבלנות ולהיות מופתע בסוף, במקום בהתחלה.
גישור פלילי לבוכריס הגישור הפלילי, הוא מודל חדש יחסית בישראל ובא לאפשר לשני הצדדים למצוא נוסחה שתספק את שני הצדדים בגישור.
כאשר מדובר בגישור - בנושא של עבירות מין למיניהן, יש לשתף ולעשות זאת בהסכמת המתלוננות.
הסכמת המתלוננות לגישור - היא חיונית ואפקטיבית לתביעה לנקוט עמדה שתבטא נכונה את העמדה הציבורית.
הטענות שנשמעות מצד גורמים שונים - ביניהן עמותות של נפגעי תקיפה מינית, אינן מבינות נכונה את נושא הגישור, משמעותו והשלכותיו.
הגישור הפלילי - מחפש נוסחה, ששני הצדדים יהיו מרוצים: התביעה והמתלוננות - והנאשם מצד שני.
הפתרון, אם יש הסכמה - חוסך זמן, חוסך אמצעים,
ובעיקר חוסך מהמתלוננות סבל נפשי ופיזי מיותר ומהנאשם פגיעה במשפחה, בילדים
ובתדמיתו שממילא יוצאת נפגעת.
במקרה של בוכריס - האפשרות של הסכמה לפתרון שמוצע על-ידי המגשר - היא הרשעה אולי בעבירה מופחתת, פגיעה בדרגה אחת, כלומר: הורדה לדרגת אל"ם, כדי לשמור על מקצת מכבודו הצבאי, שנרכש בגופו ובזיעתו משך שנים רבות בצה"ל ובתרומתו לביטחון המדינה עם שמירה על זכויותיו כגמלאי צה"ל.
לסיכום: אם יסכימו להצעות המגשר - טכנית אפשר לא להסכים וללכת למשפט, זה יהיו לטובת כל הצדדים - המתלוננות, הנאשם ותדמית צה"ל.
בשולי הדברים אם במשפט החייל היורה מחברון - היו הולכים בנתיב הזה, הדבר היה מונע מבוכה רבה מצה"ל והאפקט היה טוב וחיובי יותר.
בפועל - הפכו את משפט אלאור אזריה - למקרה של אלוף ואת מקרה בוכריס למקרה של החייל מחברון. חבל ועצוב.
ומקריות פיקנטית - במשפט הנשיא קצב הייתה מתלוננת א' ובמקרה תא"ל בוכריס - יש מתלוננת א'.
ואם בוכריס יתעקש כמו הנשיא קצב, הוא עלול לסיים כמוהו - נקודה למחשבה.
ולמרות הכל - שנה טוב ובריאות ולא לשכוח - יש לנו ארץ נהדרת.
