מדינה אופטימית בהנחה שהטבלה לא משקרת יש לישראלים יותר מסיבה למסיבה להיות מרוצים. על-פי נתוני למ"ס, שפורסמו לקראת השנה החדשה, ישראל היא מדינה חיה נושמת ודינמית. קַבלו את מדינת צב"ר: ישראל שנת תשע"ו התברכה בשיא של ילודת תינוקות, ובצד הארכת תוחלת החיים יש בה יותר צעירים לעומת מדינות הOECD. והבריאות? לא תאמינו. 84% מאזרחי המדינה מדווחים כי מצב בריאותם טוב ואף טוב מאוד.
ישראל מתברר היא גם מדינה משכילה עם 74% (!) זכאוּת לבגרות ושיעור דומה של טיסה בשחקים. ריקי מחדרה לא לבד. כ-59 מיליון ישראלים טסו לישראל אשתקד (מי אמר ישראל ענייה?). מחציתם גם בעלי רישיון נהיגה. אם לא די בכך, ישראל תיירותית וירוקה ומצטיינת בשיעור מיחזור גבוה. עם נתונים כאלה מה הפלא, שבניגוד לתדמית, ישראל היא מדינה אופטימית. 89% מרוצים או מרוצים מאוד מחייהם. מה צריך יותר מִזה?
מודל אישי מעֵבר לדמות ממלכתית, ותרומתו למדינה של
שמעון פרס ז"ל כחבר כנסת, כשר וכנשיא, אי-אפשר להתעלם מהמודל האישי שהוא משמש לציבור, ובמיוחד לנוער. האופטימיות ללא תקנה של האיש, שהתברר שאכן היא משתלמת. מי שכונה 'לוזר' ו'חתרן בלתי נלאה' הפך, אם גם באיחור, לנשיא אהוד ולחביב הקהל. יתרה מכך, פעילותו ללא הפסקה, שהקנתה לו את התואר 'בולדוזר' המיתולוגי, האיש שידע לחיות את הרגע בכל רגע, גם בגילו המופלג לא עצר. דומה שבצד שמירה על תזונה נכונה וכושר גופני, תכונות מיוחדות אלה, שהקנו משמעות רבה לחייו, הן הסוד לתוחלת חיים ארוכה כשֶל פרס.
הכושי יכול ללכת? מטה הפעילים לשחרורו של
גלעד שליט מאוכזב, ובצדק. מי שהפכו את הסיסמה 'גלעד הבן והאח של כולנו' לפעילוּת שטח נמרצת ללא לאוּת במאבק חסר הפשרות למען שחרורו של החייל משבי החמאס, וגייסו למאמץ את התקשורת ודעת הקהל, ובסופו של דבר השפיעו על ראש הממשלה לחתום על עסקה חסרת תקדים לשחרור גלעד תמורת אלף מחבלים - מרגישים נטושים. משפחת שליט מתנערת מהם כליל. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת.
היכן הכרת התודה של המשפחה? אין צורך בחדירה לטריטוריה הפרטית של משפחת שליט. אולם מדוע לא לערוך ערבי גיבוש או טיולים משותפים עם הפעילים? הרי בזכותם גלעד חי ונושם כאזרח חופשי במדינתו. הטיעונים המופרכים שמשמיעה המשפחה, כאילו הפעילים חיפשו בית, הם בלתי רלוונטיים ומהווים צליל צורם בניסיון כפוי הטובה להתנתק מהם. גַּלְעֵד שליט?
טעות טראגית אין ספק שאבחנת סרטן שגוייה, על הטיפולים הקשים הנלווים למחלה, מהווה דרמה אישית ורפואית לאנשים הנוגעים בדבר. אך דומה שהשילוב של ידוען כשחקן גוטמן והתופעה הנדירה הזו מהווה חדשה סנסציונית וחומר דרמטי עסיסי לסרט סוחט דמעות ונוגע ללב. מתברר שהמציאות עולה על כל דמיון. ומה הפלא שהפרכת המחלה הממארת של אמיר תפסה כותרות ראשיות בכל העיתונים.
אם הידיעה על הופעת המחלה אצל השחקן הייתה בחינת 'כלב נשך אדם', שגם נבח בכותרות, כמו אצל אומנים וידוענים רבים, הרי הידיעה הדרמטית הנדירה, אם גם המשמחת, על הסרטן שלא היה, היא בגדר 'אדם נשך כלב'.
נכון עשה גוטמן שתבע את רופאיו על רשלנות רפואית מצערת, שאם לא הייתה טראגית, הייתה נשמעת כמו בדיחה. יש לקוות שהלקח יילמד במהרה, למנוע הישנות מקרים דומים. מעבר לכך אמיר יכול לברך על כך שהטעות הקריטית נתגלתה עדיין בשלבים המוקדמים של הטיפול, בטרם עבר ניתוח קשה להסרת הגידול. ועכשיו הוא יכול לצחוק כל הדרך הביתה. יש להניח שבדיעבד הוא גם פיתח מוּדעוּת לזהירות מהמחלה, כמו גם כוח התמודדות וחישול עצמי, הערכת הבריאות שלא תסולא בפז, וקבלת פרופורציות נכונות לחיים. חבל שהלקח נלמד בדרך הקשה והמייסרת, אם גם הקצרה יחסית.
פסוקו תשע"ז - תהיה שנת עוז
תולדות האופנה - סיפורי בדים
ראש העבודה לשעבר,
אהוד ברק, לא עוצר: יו"רֶה לכל הכיוונים
הכל לחג:
בגדי תינוקות: טַף-טוֹפ
חגים קולינריים? בִּיס-נֶס
לא מה שחשבתם - חנות דגים: סֵייל-פִיש
מיטב מוחות היורדים: טמן ראשו בְּחוּ"ל?
ביבי, האישה שאיתו:
יד שרה בקטנה המאמן האישי של ח"כ
גילה גמליאל: על חשבון הקופה?
