זו הרשימה הראשונה לשנת תשע"ז וכדרכם של יהודים מאז, נותנים סימנים לשנה החדשה. יש סימנים של ראשי תיבות ויש של גימטריאות, אבל המכנה המשותף לכל הסימנים הוא שהם מבטאים תקווה ואף ביטחון כי השנה הבאה תהיה הרבה יותר טובה מזו שחלפה. וזה לא שהשנה הקודמת לא הייתה טובה חלילה, אבל יש טוב ויש יותר טוב, תמיד יש יותר טוב וזה מה שאנחנו רוצים, מתפללים ומצפים שיהיה הרבה יותר טוב. ברשימה הקודמת הבאנו את דברי מורנו הרב גינזבורג שליט"א, כי ראשי התיבות הם ת'הא ש'נת עֹז (תהלים כט): [יא] ה'-- עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; אומר על זה המדרש: "אין עז אלא תורה". והרי לכאורה "עוז" זו מלה נרדפת לאומץ, גבורה וכדומה, מה זה שייך לתורה?
חשיפת כוחות נעלמים ועוד צריך להבין, המשך הפסוק הוא: ה', יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם. מה הקשר בין העוז, שהוא התורה שניתנה לנו מסיני, ובין השלום שכולנו מייחלים לו? דומני שתשובה אחת תענה על שתי השאלות; כוחות טבעיים, מטבעם הם מוגבלים בגדרי הנברא. אדם עשוי להשקיע את כוחותיו בעניין מסוים כל עוד הוא מעריך שיש לו סיכוי אבל שם זה נגמר. ואם זה עניין שנוגע באמת, הוא ישקיע עד מיצוי הנפש, עד כדי מסירות נפש. את התופעה הזאת של השקעה מעל ומעבר לכוחות הגלויים ראינו שוב ושוב במלחמות ישראל. הוא כאילו יוצא מעצמו ומגלה בתוכו כוחות נעלמים שלא ידע על קיומם. מהפסוק הזה לומדים חז"ל כי דבקות בתורה חושפת את הכוחות הנעלמים והשימוש בהם נהיה תדיר.
השלום כערך וכך גם השלום. לבני אדם יש אינטרסים המניעים אותם. אם נראה להם ששלום יסייע להם להשיג את מה שהם רוצים - יעשו שלום. אם יחשבו שבמלחמה ישיגו יותר - יעשו מלחמה. לכן, שלום בין בני אדם אינו יכול להיות בר קיימא. כי בשינויי העתים משתנים האינטרסים וגם הדמויות הפועלות מתחלפות, כך שמה שהיה טוב לשני הצדדים כבר לא טוב לאחד מהם, או לשניהם. הנסיבות השתנו וכעת צריכים לשקול הכל מחדש. מה שאומר לנו הפסוק הזה, לפי חז"ל במדרש, הוא שכדי שיהיה שלום אמיתי צריכים להיות כפופים לכוח שהוא נעלה מהשותפים לאותו שלום. כוח כזה יכול להיות השלום עצמו בתנאי ששני הצדדים מתייחסים אליו כאל ערך מוחלט.
ויתור על ערכים בעולם של ימינו כבר אין ערכים מוחלטים וספק אם נותרו ערכים בכלל. אפילו חיי אדם כבר אינם ערך מוחלט. ניסיונות הפיוס שלנו כלפי אויבינו עלו בחיי הרבה בני אדם, והרי מדובר היה מראש על ניסיונות וגם היה ברור כי אם לא יצליחו זו תהיה התוצאה, אבדן חיי אדם. אומרים לנו חז"ל במדרש כי שלום אמיתי יכול להיות מושג אך ורק מתוך דבקות בתורה. שכן היא לגמרי נעלית מהעולם מצד אחד ומצד שני היא מציעה הוראות מדויקות כיצד לחיות נכון בתוך מסגרת העולם. וזה מה שאנחנו מאחלים לעצמנו בשנת תשע"ז, שתהא שנת עוז, שהקב"ה יסייע לנו לדבוק בתורתו וכך נזכה לחשיפה של הכוחות האצורים בנו בהעלם וממילא נתנהל נכון בתוך העולם ונזכה לשלום אמיתי.
תהליך של תשובה יש עוד כמה עניינים שה"עוז" מתייחס אליהם. אחד ומיוחד ביניהם הוא מה שקראנו בהפטרה ביום א' של ראש השנה: [י] ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם—ה', יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. זו הציפיה שלנו, של עם ישראל כבר אלפי שנים, שהקב"ה יגלה לנו את המשיח שיעשה סדר בעולם, שישכין שלום עולמי מכוח העוז שבו, החיבור המוחלט לתורה הקדושה. וכל האמור שייך במיוחד לשבת זו, שבת "שובה" שנקראת כך על שם זמנה, בעשרת ימי תשובה, ועל שם המילה הראשונה בהפטרה (הושע יד): [ב] שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל, עַד ה' אֱלֹקֶיךָ; כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: תשובה זה עניין של תהליך, מתקדמים בו ולא מרפים עד שהוי'ה יהיה אלוקיך. או בעברית פשוטה - עד אין סוף.
דבקות בתורה ואת העובדה הזאת, שתשובה זה תהליך, לומדים מפרשת השבוע (דברים לא): [א] וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. בשלב הזה הוא מסכם באזני העם את צוואתו אליהם ומעביר את שרביט ההנהגה ליהושע ומצווה אותו: ...וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. [ח] וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת. ומיד הוא עובר למעשים: [ט] וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה'; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. בהמשך הוא מצווה אותם ללמוד את התורה ולהקפיד לקיים את הוראותיה כי זו הדרך היחידה לשלום אמת.
