הגיחוך שבסקנדל

לפני שנים רבות הופיעו ספי ריבלין המנוח וג'וליאן שגראן יבלד"א במערכון, בו היה שגראן מנצח תזמורת, וספי – עוזרו. בוקר אחד ניסה ספי להעיר את שגראן בכל הכלים, פשוטו כמשמעו – חצוצרה, טרומבון, חצי מהתזמורת – ולא הצליח. מיואש, נעמד העוזר ליד המיטה וגירד את סנטרו הבלתי-מגולח – ומזה התעורר המנצח. זה מה שהזכירה לי שערוריית טראמפ. המועמד הרפובליקני שבר את כל כללי התקינות הפוליטית – וזה רק עזר לו. הוא העליב שחורים, היספאנים, יוצאי צבא וגם נשים. הוא דיבר על אפשרות שישתמש בנשק הגרעיני. הוא הכריז שיבטל הסכמים בינלאומיים. הוא בילף ושיחק עם העובדות כאוות רצונו. הוא נחשף כמי ששילם שוחד, פברק תרומות והתחמק ממיסים. כל זה לא מנע מדונלד טראמפ להגיע למרחק נגיעה מהבית הלבן. ועכשיו – הקמפיין שלו מתרסק בגלל כמה אמירות גסות מלפני 11 שנים, אמירות שעשרות מיליוני אמריקנים אמרו יותר מפעם אחת. אם תרצו – זוהי הוכחה מוחצת לצביעות/לרדידות של החברה האמריקנית. בטלוויזיה האמריקנית אין שום גבולות למה שאפשר להראות; אבל את המילה fuck יחליפו בצפצוף. ההקלטה של טראמפ כל כך מעליבה, עד שאמצעי התקשורת בארה"ב משדרים אותה בלי הרף – אבל את המילה pussy לא כותבים במלואה. זה לא שאני מזלזל בדברים. ממש לא. הם אולי הקש האחרון, ואולי קיבלו חשיבות-יתר בגלל שמול טראמפ מתמודדת אישה. מה שמגוחך הוא השורה התחתונה: מועמד מסוכן ובלתי יציב יפסיד בבחירות לא בגלל התכונות הבעייתיות שלו, אלא בגלל משהו שבכלל לא מתקרב לחשיבות של הנושאים האמיתיים.

הילרי קלינטון שותקת, ובצדק. זהו מקרה קלאסי של "כל המוסיף – גורע". היא לא יכולה להגיד על טראמפ דברים גרועים יותר מאלו שאומרים עליו בכירי המפלגה שלו-עצמו. היא לא יכולה להסתייג מהדברים יותר מאשר מייק פנס ומלאניה טראמפ. יהיה מעניין לראות כיצד היא תגיב, אם טראמפ ישלוף את פרשיות ביל קלינטון בעימות הלילה (10.10.16, שעון ישראל). כדאי לשים לב, שטראמפ אמר בסוף השבוע שהילרי תקפה וביישה את הנשים שנגדן ביצע בעלה עבירות מין ואפילו איימה עליהן. לשיטתו, זה יותר גרוע מאשר הדברים שהוא אמר – וחייבים להודות שיש משהו בדבריו. לטראמפ אין מה להפסיד, וסביר להניח שהוא יחזור על כך בעימות. קלינטון תוכל להגיד בפשטות "תראו מי שמדבר", ומאחר שהזיכרון הציבורי קצר מאוד – זה עשוי להספיק.

ההתנערות של בכירי המפלגה הרפובליקנית מטראמפ אינה מפתיעה. הם ממילא לא סבלו אותו, וזה באנדרסטייטמנט. הבעיה שלהם עכשיו איננה כל כך המרוץ לבית הלבן, אלא בעיקר המרוץ לקונגרס ועוד שורה של מירוצים שיוכרעו גם הם ב-8 בנובמבר. הרפובליקנים לא יכולים להחליף את טראמפ, משום שניתן להחליף מועמד רק אם הוא מת או מתפטר. (אגב: ואז עולה שאלה מעניינת לגבי גורל הקולות בהצבעה המוקדמת). טראמפ הודיע שהוא לא הולך לשום מקום, ואם יעמוד בדיבורו – אזי הוא צפוי לתבוסה. השאלה היא כיצד זה ישפיע על יתר המירוצים. בעוד חודש עומדים לבחירה כל חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסנט. כרגע יש לרפובליקנים רוב מוצק בשני הבתים: 46-54 בסנט (כולל שני עצמאים שמצביעים עם הדמוקרטים) ו-186-247 בבית הנבחרים (פלוס שני מקומות פנויים). האמריקנים נוטים לרוב לתת את הבית הלבן למפלגה אחת ואת הקונגרס למפלגה שנייה. במצב הזה, תבוסה של טראמפ עשויה באופן אבסורדי דווקא להגדיל את סיכוייה של המפלגה לשמור על הרוב שלה. מצד שני, הכעס על טראמפ עלול להיות כה גדול, עד שהוא יכול לנזול גם למירוצים לקונגרס, לתפקידי מושלים, לבתי המחוקקים של המדינות ועוד. התמונה תוכרע במישור המדינתי והמקומי, משום שהמצביע האמריקני הממוצע בוחר בין המתמודדים הספציפיים בתוספת נטייתו הפוליטית המסורתית. במילים אחרות: הפה הגדול של טראמפ לא אמור להשפיע בצורה ישירה על בחירת נציג אורנג' קאונטי לבית הנבחרים. השאלה הגדולה היא, עד כמה גלי ההדף יהיו משמעותיים.

זווית ישראלית קטנה: מאוד סקרן אותי לראות כיצד ישראל היום יסקר את שערוריית סוף השבוע. למי שאינו זוכר: העיתון נוטה במובהק לצידו של טראמפ, במצוות בעליו, שלדון אדלסון, שגם תרם לקמפיין של המועמד הרפובליקני. ובכן, חבורתו של עמוס רגב הצליחה איכשהו לגמד יחסית את הסיפור ולזרוק את הרפש בדיוק כמו טראמפ: לעבר משפחת קלינטון. "טראמפ התנצל, ארה"ב סוערת" – מכריזה הכותרת הראשית. כותרת הגג אומרת: "בקלטת מ-2005: המועמד העליב נשים; מצהיר: לא פורש מהמרוץ". כותרת המשנה מטפלת בחציה בשערוריית טראמפ, ואז עוברת הלאה: "גם קלינטון מסתבכת" ומצטטת בחצי השני שלה את מסמכי ויקיליקס. הידיעה החדשותית מאוזנת למדי, ואז באה הפרשנות של בועז ביסמוט: "אחרי שהבהרנו כי הדברים שאמר טראמפ בוטים וגסים, וראויים לכל גינוי וגם לא תואמים אדם שרץ לראשות ועד הבית, יש להודות באמת: בסיפור שלפנינו יש גם הרבה מאוד צביעות. טראמפ אומנם הוקלט כשהוא אומר דברים בוטים, אלא שקלינטון, הבעל, הנשיא, נתפס עם המכנסיים למטה בחדר הסגלגל. אלא שביל קלינטון הוא חלק מהממסד, יקיר וושינגטון, שאף על-פי ששיקר אחרי פרשת מוניקה לוינסקי, זכה לחיבוקים ובעיקר לסליחה ולכפרה, גם מאשתו. טראמפ הזדרז – בצדק – להתנצל בצורה הברורה ביותר". מה שביסמוט לא אומר, הוא כיצד קשורות פרשות המין של ביל למועמדות של הילרי. מה שהוא לא מזכיר, זה שגם מלאניה טראמפ הזדרזה להתייצב לצד בעלה ואמרה שקיבלה את התנצלותו. מה שהוא כן אומר ומהווה בלוף, זה ש"קלינטון הוא חלק מהממסד"; ביסמוט כנראה חושב שכולנו שכחנו שקלינטון הגיע לבית הלבן הישר מתפקיד מושל ארקנסו, אחת הנידחות והעניות שבמדינות ארה"ב. המשך הטור של ביסמוט נראה כמו מדע בדיוני. הוא סבור, שאולי "דווקא הנכונות שלו להכות על חטא בצורה כה מוחלטת תהיה, באופן אירוני, הזדמנות להתחבר יותר לבוחרים ולהוכיח כי הוא יודע לבקר גם את עצמו". לפי ההיגיון הזה, ראוי שכל מועמד יחטא כדי שיוכל לבקש סליחה. וטראמפ יודע לבקר את עצמו? ביסמוט ראה את העימות הראשון? זה אותו מועמד שהצהיר במלוא הרצינות, שיש לו מזג מתאים יותר משל קלינטון לתפקיד הנשיא, שאמר שלא שילם מיסים משום שהוא חכם, שלא שילם לאדריכל משום שלא עשה עבודה טובה, ושביזה בצדק את מיס תבל. סופו של המאמר הוא ההזוי מכל: "העובדה שמייק פנס הוציא הודעה, שבה הכריז כי כבעל וכאבא הוא חש עלבון מהדברים שאמר טראמפ, דווקא עשויה לסייע לטראמפ... כאשר פנס צייץ את שצייץ ונשאר במרוץ, הוא שלח מסר למחנה השמרני ובעיקר למצביעים האוונגליסטים שאפשר לחיות עם האמירות של טראמפ". המועמד לסגן הנשיא מתנער מדבריו של המועמד לנשיא – וביסמוט חושב שזה עוזר למועמד לנשיא! המועמד לסגן נשיא לא דוחה את הקריאות שיחליף את המועמד לנשיא – וביסמוט חושב שזה לא משנה! אבל מה זה חשוב. העיקר שהעמוד הבא – אחרי כפולת העמודים שעוסקת בטראמפ – מוקדש למיילים הגנובים מהמטה של קלינטון. כפי שאמרו הגששים: "אימא שלי באופסייד וצ'רנוחה באופסייד. שניהם באופסייד!". נו, הרי ישראל היום שומר על איזון, לא כן?

אתם יודעים מי הופיע בטלוויזיה בעיצומה של שערורייה פוליטית ענקית והכריז "I'm not a quitter"? ריצ'רד ניקסון. וכיצד זה נגמר - את זה כולנו יודעים.