שקד טוענת
במאמרה שיכולתה של ה
ממשלה לפעול, קרי המשילות נפגעת בשל חקיקה אובססיבית של חברי כנסת אשר פוגעת בחירות הפרט ובית המשפט אשר מתערב בשיקול דעתה של הממשלה ואינו מאפשר לה לפעול.
משילות הוא אחד המושגים המצליח להניב רעיונות נואלים בשם יכולת השלטון להפעיל את סמכותו. בכל פעם שמישהו מלין בשם המשילות על הבחירות התכופות והטרדת הממשלה בהצעות אי-אמון, אני עונה לו "אם תבחר בי כראש הממשלה לא יהיו בעיות כאלו". מעניין שמיד פגה התלהבותו של בן שיחי מהמשילות. ההיסטוריה מלמדת שכל מבצע הפיכה באמריקה הדרומית טען שהוא עשה זאת כדי להשיב את הסדר והחוק על-כנו, מה שממחיש ביתר שאת את אמרתו של
וינסטון צ'רצ'יל: "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום."
השרה שקד קובלת על החקיקה המופרזת של חברי הכנסת הפוגעת בחירות הפרט, על כך שהיא נאלצת לעמוד כשומר בשער כדי לחסום את מבול הצעות חוק "פופוליסטיות", "אבסורדיות" ו"הרסניות". כמובן ששקד בחרה בקפידה את הצעות החוק שמתאימות לטיעונה, אבל זו אינה הבעיה בטיעון של שקד. שקד מונתה לשרה בממשלה שנתמכה על-ידי מפלגות המייצגות קצת למעלה מ -50% מקולות הבוחרים וכיום הקואליציה מורכבת מנציגים שקיבלו כ-56% מקולות הבוחרים. דמוקרטיה אינה עריצות מיעוט אך גם אינה עריצות הרוב, האם לא מגיע ביטוי לרצונם של למעלה מ-40% מקולם של הבוחרים?! ואם מדברים על רוב, שרת המשפטים נחושה לממש סדר יום של סיעת
הבית היהודי, אבל מטילה דופי בהצעות חוק שנתמכו על-ידי מספר חברי כנסת כפול, משולש או מרובע ממספר חברי סיעתה.
השרה מציגה לראייה את החקיקה בכנסת השלישית (1955 - 1959) לעומת הכנסת השלושה עשרה (2009 – 2013) כאילו לא השתנה דבר בפוליטיקה הישראלית. בכנסת השלישית נבחרו חברי הכנסת בוועדות מסדרות ובמרכזי מפלגה, לכן חבר כנסת שהיה צריך להיבחר היה חייב להיות נאמן למנגנון. כיום חברי כנסת רבים נבחרים בבחירות מקדימות ולכן צריכים לשרת ציבור רחב של בוחרים זה גורם לנטייה להגיש יותר הצעות חוק חלקן כדי להתפרסם ולהציג עשייה. בשנות החמישים היינו במשטר של מפלגה דומיננטית, לא היה כל סיבה למהר כיוון שגם אחרי הבחירות נהיה בשלטון.
תרי"ג איסורים חשוב מזה הוא ההבדל שאותו יזם
בנימין נתניהו כשר האוצר של הרס מדינת הרווחה שהושקה בשנות החמישים ושל צמצום המעורבות הממשלתית, מהלך שאותו מהללת שקד. מהלך זה גרם לכך שחברי כנסת חברתיים נדרשים היום לתקן בחקיקה נושאים אותם הפקירה הממשלה. שקד מתעלמת שהתנערות הממשלה מתפקידיה החברתיים היא חמורה יותר ובלתי מוסרית יותר מפריצת משמעת תקציבית (אם בכלל).
שקד יוצאת כאן להגנת החרויות שהצעות החוק האלו מגבילות וכל משטר הרגולציה המכביד על המערכת העסקית. ומזכירה לי סיפור מספר האגדה (ע' ס"ט סי' צ"ד) על נאומו של קורח כנגד משה ואהרון. קורח קובל על כך שכל ההגבלות שהטילו על העם מגבילות את יכולתו לעבוד ולכלכל את עצמו. ובאמת עד היום יש מעשר, טבל, ערלה ושביעית האם שקד מציעה לבטלם? אני בטוח שלא, גם את תרי"ג האיסורים שמטילה ההלכה על עם ישראל היא אינה מציעה לבטל.
ההפך הוא הנכון, לדעת שקד להלכה היהודית צריך להיות תפקיד מכריע במדינה וחוקי הנישואין צריכים להתנהל לפי חוקי ההלכה היהודית. האמת שזה לא מדויק כיוון שזו ההלכה האורתודוכסית וליתר נכון כיום נוטה יותר לכיוון החרדי מאשר הדתי-לאומי. הלכה זו שמדירה אנשים וקבוצות שאינה מאפשרת להם להתחתן שפוסלת גיורים על קוצו של יוד, שמבקשת מאישה לפדות את עצמה בכסף מעגינותה. זו אינה פגיעה בחירויות לדעת שקד.
סקרים שנערכו הצביעו שרוב בציבור גם בקרב שומרי שבת תומך בתחבורה בשבת, אך כנראה שחירותו של הציבור לתנועה בשבת אינה נמצאת ברשימת החירויות של שקד, גם לא החרות למכור חמץ בפסח או לפתוח עסק בשבת.
צמצום הרגולציה הרגולציה אומרת שקד הורסת את התחרות החופשית ואת הכלכלה הישראלית. דא עקא שאתה פותח את העיתון ושומע חדשות אתה שומע לעתים קרובות על פועל שנהרג באתר בנייה. לא מזמן נחשפנו למחדל בנייה קשה שבה מצאו את מותם 6 פועלים ונפצעו 24 נוספים. מחדל שהתאפשר בשל כך שמספר זעום של מפקחי בנייה שמפקחים על אלפי פרויקטי בנייה בכל רחבי הארץ. אם לא די לנו בזה אנו נחשפים למוצרי מזון מזוהמים ומקולקלים ששווקו ומורדים מהמדפים. כל זה קורה כתוצאה ממדיניות מכוונת של צמצום הרגולציה בשם התחרות והחרות, מדיניות שהיא הפוכה מהמתרחש בארצות הברית, שאליה ודאי הייתה שקד רוצה להידמות מבחינה כלכלית.
בית המשפט לדברי שקד מתערב יתר על המידה בתחום אחריותה של הממשלה ואינה מאפשר לה לנהל את ענייניה. שקד ממחישה את התערבות בית המשפט בביטול סעיף היציבות במתווה הגז. אין הנידון דומה לראיה, מדובר כאן בקביעה משפטית שמחויבות החוק גוברת על מחויבות של חוזה או הסכם. ב-1990 נודע לרה"מ שמיר שפרס מתכנן מהלך להדיחו הוא פיטר אותו מהממשלה בניגוד להסכם הקואליציוני שקבע שיש לקבל את אישורו של ראש הסיעה השנייה (פרס) לפיטורין. בית המשפט העליון קבע שהפיטורין חוקיים כי הסעיף בהסכם הקואליציוני פשוט אינו תקף, לא ניתן להתנות על החוק בחוזה.
אם לא די בחטאים אלו מוסיפה שקד על כך בבורות "לא המשפט הרומי, ולא המסורת הדמוקרטית של הפוליס האתונאי, היו מעצביה ומחשליה הראשיים של המסורת הדמוקרטית של העת החדשה באירופה ובארצות הברית, כי אם המסורת היהודית" היא אומרת. באמת! האם יש בארצות הברית סנהדרין או סנאט. האם הוא מחולק לשני בתים דוגמת האספות השונות ברומא. האם מבני הממשל בבירה וושינגטון ובחלק מבירות המדינות בנויים בסגנון הניאו-קלאסי.
היא מביאה כציטוט את מילטון פרידמן שטוען שהמסורת היהודית העתיקה תומכת ב"הישענות האדם על עצמו ושיתוף פעולה חופשי", כאילו לא כתוב במקורות או חברותא או מיתותא, כאילו אין צורך במניין לתפילה ולאמירת קדיש. כאילו לא נזקקים לשני עדים בעת עריכת כתובה. למעשה פרידמן אינו כלל מצטט את הרוח היהודית אלא את "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" של ובר.
אבן דרך היא מוסיפה על כך בצביעות. היא ודאי תומכת ב"חוק ההסדרה" שהציעו חברי כנסת מהימין שקובע שבמקרה שבתי התנחלות נבנו על קרקע פרטית תשלם המדינה לבעלים את ערך הקרקע. לפתע הנטל התקציבי אינו מכביד וזכות הקניין אינה קדושה.
שקד לא בחרה באורח חיים דתי כרוב חברי סיעת הבית היהודי, אבל תומכת בכפיית הסדרים הלכתיים על הציבור גם אם רובו אינו חפץ בכך. ג'פרסון אותו מצטטת שקד לפחות ידע את הסתירה בין קיומה של העבדות לבין האמירה בהכרזת העצמאות "כל האנשים נבראו שווים". ג'פרסון לא יכול היה לכלול את ביטול העבדות בהכרזת העצמאות, אבל בצוואתו העניק את החרות לעבדיו, כדי לקיים לפחות את האמירה שהוא ניסח בהכרזת העצמאות של ארצות הברית.
תנועת הבית היהודי שבה חברה
איילת שקד מורכבת רובה מהמפד"ל, מפלגה שהוקמה מאיחוד של מפלגות המזרחי והפועל המזרחי. הפועל המזרחי אשר שלחה נציגים לממשלה כיוסף בורג וכמשה
חיים שפירא, הייתה תנועה חברתית סוציאליסטית, אשר ייסדה את הסתדרות הפועל המזרחי ואת בני עקיבא. מבט בסמלה של תנועת בני עקיבא יציג לנו את שני הנדבכים שעליה נשענת תנועה זו: תורה ועבודה. החרמש השיבולת ועלה הזית מסמלים את העבודה החקלאית ואת ההגשמה שהייתה אבן דרך בייסודם של יישובים כמו משואות יצחק, כפר הרא"ה, סעד וטירת צבי. כמה התרחקה דרכה של שקד והבית היהודי מערכים יהודיים אללה והלכה לנדוד בשדות זרים אלה בערכים השאובים ממילטון פרידמן ואיין ראנד.
