העולם עוקב בתדהמה אחר הזיהום המואץ של הבחירות בארצות הברית. אין לעיתונות ברירה אלא להתרוצץ אחר האירועים המבישים בהם מעלים על המוקד - עם התקינות הפוליטית - את התקינות עצמה. היא לא יכולה שלא לדווח, וגם אם מאשימים אותה האשמה טבעית לחלוטין שהיא יוצאת נשכרת מן הצהוב המביך הזה. מה תעשה, תדווח וורוד כשהמערכה הזאת מתבייבת לעיניה? היא לכודה. היא מספרת עד מה הכל מאוס ונמצאת מספרת שגם היא מאוסה.
במה אשמה עם זאת אשמה כבדה? בכך שלא הבחינה כי הדרמה הגדולה, אולי נכון יותר לומר היום הטרגדיה הגדולה, הייתה שבוחרי טראמפ שלחו את כל המועמדים הרפובליקאים למחסני הגרוטאות הפוליטית. בזה אחר זה. מועמדים מכובדים. רפובליקאים 'תקינים'. יריבים נחושים של הדמוקרטים שהיה להם סיכוי סביר ושווה להתמודד שיטה מול שיטה, השקפת עולם חברתית כלכלית מול השקפה ששלטה בשמונה השנים האחרונות במרחב האמריקני.
הבוחר של טראמפ הבלתי קוהרנטי פוליטית, הבור בענייני חוץ בינלאומיים וההזוי עד בכי בענייני פנים, עשה את הבל ייאמן ושיתק את הבוחרים הרפובליקאים שביקשו ברצינות לגבור על הדמוקרטים והכתיר את האיש האחד שלא יכול היה על-פי כל קנה מידה להיות המפקד העליון של מעצמה כאמריקה. הבוחר של טראמפ ידע, אבל לא היה לו אכפת, כי הוא לא הלך לבחור מועמד רפובליקאי שיביא ניצחון למפלגתו שהוא בז לה לא פחות מאשר למפלגה הדמוקרטית, כי כל שהוא בעיניו ממסד, כל שהוא בעיניו יוהר0ת מצליחנים, פוליטיים, אקדמיים, פיננסיים, לא חשוב אם כחולים אם אדומים, כל הגוורדיה החצופה המתעלמת מזה עשורים מן האיש האפור, אפור בעיניו הוא בעיקר, לא היה ראוי להיבחר לשום בית לבן או שחור. טראמפ היה בעיניו של הבוחר הרפובליקאי שבחל בתהליך הדמוקרטי שלוחו של המבול. הם רצו אותו בלי תחיבת נוח, והשליכו את המועמדים הרפובליקאים האחרים לים.
זאת הייתה הדרמה או הטרגדיה, ומה שרואים ושומעים וקוראים עכשיו, איננו אלא מימושה בהווה שלא ייגמר בשמונה בנובמבר של מערכה שכולה אסון שהסתמן בוודאות שהתקשורת לא רצתה לחשוף, או לא יכלה, או נהנתה חומרית ממנה. כל מה שאירע אחרי בחירת המועמדים הלך בתלם דטרמיניסטי אל תקלה בקנה מידה אוניברסאלי.
הסיפור של היום, ושל מחר, הוא הסיפור של אותו רגע בו עלתה מן התהום דמותו של טראמפ ולרגליו, מובסים ומושפלים קורבנותיו של הבוחר בו. זה לא נגמר. זה כנראה יהי גרוע יותר אבל דבר לא ישנה את העובדה החותכת כי מפלגה בעלת מסורת פוליטית ארוכת שנים נתמכת או דחויה, הכל לפי טעמם של בוחרים סוברניים, התעוררה פתע ועל סיפון אונייתה הטרופה, והקפטן הביזארי ביותר שהדעת יכולה לדמיין אוחז בהגה....
