זה מכבר שמענו על ראש ממשלתנו שהוא מהנהנתנים. הוא חי טוב, אוכל טוב, ישן במלונות יוקרה ואינו שש להכניס את היד לכיסו.
מבקר המדינה כבר דש בעניין ואין מה להוסיף, אלא שאחת מתופעות הנהנתנות כנראה אופיינית לרוב הפוליטיקאים בישראל ואולי זוהי סגולה לבחירתם.
הזדמן לי לראות באחד הערבים את תוכנית הטלוויזיה שעוסקת בפסטיבל עין גב והמוקדשת לפרס ישראל שקיבל נחום היימן הוא נחצה ז"ל. התוכנית צולמה ב-2009 ושודרה לאחרונה שנית. בתוכנית מתארח
שמעון פרס בהיותו נשיא באותו פסטיבל.
מסתבר כי בין הנשיא לבין נחום היימן שררה ידידות כזאת שהנשיא הרשה לעצמו לבקר את נחום הימן בביתו שבתל אביב (אולי בבית מלונו),והסיפור שהיה כך היה, כפי שסופר על-ידי נחום היימן באותו מעמד.
מחל על החוב נחום ופרס היו מעשנים כבדים ותוך כדי הדיבורים שנמשכו שעה ארוכה נגמרו להם הסיגריות. נחום החליט ללכת ולהצטייד בסיגריות נוספות, ואז בקש ממנו פרס שיקנה גם לו, אולם משחיפש כסף בכיסו לא מצא, ואז ביקש ממנו שיקח מהנהג והוא יחזיר לו כבר (מוכר?), אלא שהנהג ישן שנת ישרים כשראשו מונח על ההגה.
נחום המשיך במשימה כפי שלמד על הדבקות במשימה, וקנה לו ולפרס סיגריות, הגדיל לעשות וקנה לפרס קרטון שלם. הוא חזר הביתה נתן לפרס את הקרטון, וסיפר לו כי הנהג ישן ולכן לא לקח ממנו כסף.
והנה עברו השנים פרס לא שילם את חובו ואז מעל הבמה בעין גב בתום הסיפור אומר נחום לפרס אני מוחל לך על החוב אינך צריך להחזיר לי יותר.
מסתבר כי זה נוהג נפרץ אצל בעלי שררה לעשן סיגריות. "הוא קונה" הם הולכים בלי כסף בכיסם והם סומכים על הסובבים אותם שיחלצו אותם בשעת הצורך.
אין ספק שנשיא ו/או ראש ממשלה לא צריכים להיות סגפנים אולם קצת כסף כיס ודאי וודאי שהם צריכים לקחת עליהם, כפי שנאמר במקורות "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות". אלא שפרנסינו חושבים אחרת וזה מקור כל הבעיות. הם חושבים שאם בחרנו בהם כי אז מגיע להם עולם ומלואו ולא היא, הם צריכים לשמש דוגמה אישית בכל דבר גם בדבר הזה.
