"זוהי בחירה בין גנבת לבין משוגע", אמר לי חבר ישראלי-אמריקני, המתגורר בניו-יורק מזה כ-40 שנה. הגדרה אולי קצת קיצונית, אבל בעיקרו של דבר - קולעת:
הילרי קלינטון בעלת ההתנהגות הבעייתית והעבר מעורר השאלות, מול
דונלד טראמפ בעל האופי הבלתי-צפוי ושיקול הדעת הלקוי.
אפשר לומר זאת גם בצורה אחרת: אני מאמין גם לטראמפ וגם לקלינטון. לא בקשר למה שהם אומרים על עצמם, אלא בקשר למה שהם אומרים זה על זו ולהפך. וזו הבעיה הגדולה ביותר של ארה"ב, וכידוע - כאשר ארה"ב מתעטשת, העולם סובל משפעת. אלו הם המועמדים למנהיגות המדינה המתיימרת להיות החזקה ביותר בעולם, המבטיחה לנו שהיא המגן מספר אחת של עקרונות החופש, החרות והשוויון. זה מה שהצליחו 320 מיליון אמריקנים למצוא.
קחו את סיפורי התרומות והדוא"ל של קלינטון. קרן קלינטון הוקמה בשנת 1998, כאשר ביל היה בעיצומה של כהונתו השנייה, והילרי תכננה את הקריירה הפוליטית שלה. ליתר דיוק: הקריירה הפוליטית הגלויה והעצמאית; היא הייתה כוח מניע רב חשיבות מאחורי הקלעים בשמונה שנות נשיאותו של בעלה, ואפילו אמרה ערב בחירות 1996 שצריך לתת לביל עוד ארבע שנים "כדי ששנינו נוכל לסיים את מה שהתחלנו".
ניגודי העניינים החריפים בהם מצויה קלינטון מול התורמים לקרן, אינם תוצאה של התרחשות בדיעבד. זה לא המקרה של איש עסקים שהחליט להיכנס לפוליטיקה או לשירות הציבורי, ואז צריך לחשוב מה עושים עם קשרי העבר שלו. זהו מקרה של התנהלות מופקרת ואפילו מושחתת מהיום הראשון, ולמעשה עוד לפני היום הראשון. בני הזוג ידעו שהם הולכים לגייס תרומות, ידעו שהילרי תרצה להתמודד לכל הפחות על מקום בסנט - ונכנסו בעיניים פקוחות לשדה המוקשים הזה. בארה"ב זה חוקי, אבל הריח - מסריח למרחוק.
פרשת הדוא"ל מלמדת לכל הפחות על חוסר אחריות וטיפשות ברמה שלא תיאמן. הרי כל ילד יודע, שאפשר לפרוץ לכל שרת ולכל תיבת דוא"ל. כל ילד מבין מה המשמעות של "מסווג". לא צריך להיות מזכירת המדינה, סנטורית או הגברת הראשונה כדי לעשות את הדבר הפשוט ביותר: לשלוח דוא"ל מסווג רק דרך שרת מאובטח. וכאשר נפתחת חקירה, נעלמות באופן מסתורי 33,000 התכתבויות, וקלינטון טוענת שכולן היו פרטיות. לא ברור מה יותר גרוע: האם קלינטון טיפשה כפי שהיא מציגה את עצמה, או שהיא חושבת שכולנו טיפשים.
על טראמפ לא צריך להרחיב את הדיבור. האיש הזה מצית דליקה כמעט בכל פעם שהוא פותח את הפה, ואי-אפשר לנהל ממשל כאשר העומד בראשו פוגע בכל מי שזז ומאיים על כל מי שניצב מולו. מה טראמפ חושב על נשים וכיצד הוא מתנהג איתן - גם זה כבר לא צריך הוכחה; הדברים נאמרו שוב ושוב מפיו של טראמפ עצמו, והם רק מחזקים את אין-ספור הטענות נגדו.
גם במישור ההתנהלות העסקית, טראמפ בעייתי מאוד. שש פעמים ביקש את הגנת בית המשפט מפני נושיו - הטריק הכי ישן כדי לא לפרוע חובות. הפסדי עתק עליהם דיווח אפשרו לו שלא לשלם מס פדרלי במשך שנים ארוכות. קרן טראמפ הייתה כנראה הונאת מס אחת גדולה: קיבלה תרומות מאחרים, העבירה אותן תחת שמה וזכתה בהטבות המס. טראמפ העיד על עצמו, שכאשר הוא תורם לפוליטיקאים - הם נשמעים לו; בעברית פשוטה: הוא הודה במתן שוחד. כדובדבן שבקצפת בא סירובו של טראמפ להתחייב להכיר בתוצאות הבחירות אם יפסיד - בניגוד בוטה לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.
זוהי, אם כן, הבחירה שניצבת בפני מאות מיליוני אמריקנים. מה הפלא - וסליחה שאני חוזר שוב על אותו נתון - ששני המועמדים סובלים משיעורי אהדה נמוכים? נכון להשבוע, 62% מהאמריקנים לא סובלים את טראמפ, 53% לא סובלים את קלינטון. שיעור האהדה לטראמפ הוא 34%, ולקלינטון - 43%. זו הבחירה שלהם: בין גנבת לבין משוגע.
