נשים קרביות המבוגרים שבינינו זוכרים את הבנות החינניות שהשתתפו במלחמת השחרור בתפקידים רבים ומגוונים, חלקם בשטחי לחימה ממש. אלא שלאחר המלחמה ובעת שהוקם צה"ל חזר הסדר הטבעי על-כנו ובנות שגויסו לא שרתו ביחידות קרביות. הטעמים לכך רבים, מובנים ואף מתבקשים באופן טבעי בשל ההבדלים היסודיים והמולדים שבין המינים.
למרות שלאורך שנות קיום צה"ל נשמעו קולות בעד "שוויון" בין המינים, גם בלחימה, הרי שמטעמים רבים בנות לא שולבו בקרבי. בין היתר נשקלו בימים ההם השונות הפיזיולוגית, ההבדלים הנפשיים והרגשיים, הרצון לשמור על בנות ישראל מכל משמר מפני סכנה של נפילה בשבי חלילה (על כל הסכנות הנובעות לגופה ולנפשה....) וכן היכולות הגופניות שהן בעליל שונות, בין גברים לנשים, מה שמשליך ישירות על יכולתו המבצעית של הצבא.
בדור האחרון וביתר שאת בעשור האחרון נשבר מה שהיה טאבו ובקצב הולך וגובר משולבות בנות ישראל ביחידות קרביות. מסלול הגיוס, ההכשרה, האימונים והשרות הושוו במקרים רבים לשני המינים וכיום רבות הן הבנות האוחזות בנשק ובו תידרשנה לעשות שימוש בזמן לחימה.
שירות נשים בקרבי לא התפתח בצבא באופן טבעי. באופן לא מפתיע מתברר שגם בנושא רגיש זה יד בעלי הגישה הפלורליסטית והליברלית במעל. בג"ץ ה"נאור" הוא שסימן את הכיוון עת חייב את שר הביטחון לגייס את אליס מילר לקורס טיס ולימים שולבו הוראות הבג"ץ בחוק שירות ביטחון. באופן לא מפתיע הגורמים הפועלים לקידום שרות נשים בקרבי הם אותם הליברליים הפועלים לשם קידום הערבים, המכונים להט"ב,הרפורמיים ועוד. בין היתר פועלים בנושא עמותות נשים, חברי כנסת, הקרן לישראל חדשה, הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, וגורמי שמאל ליברליים. המאבק הוא על "שוויון מגדרי" גם בצה"ל וגם בלחימה.
מחיר כבד לאחר שנפרצה החומה החלו בנות להשתלב ביחידות קרביות ובין היתר בחיל התותחנים, במערך הנ"מ, בחי"ר (קרקל), בקורס טיס, במשמר הגבול, בקורס חובלים, בחיל ההנדסה, המשטרה הצבאית ועוד... כיום שירות נשים ביחידות לוחמות הוא עובדה מוגמרת ולמגינת הלב אלפי נשים משרתות ביחידות קרביות.
הניסיון שנצבר מלמד על כך ששילוב נשים בקרבי מזיק לנשים ואף פוגע בצבא. למרות מידע רב, מחקרים ועובדות בשטח אין הפוגה בפעילות זו ל"שוויון המגדרי" והצבא שצמרתו נגועה בפוסט מודרנה משתף פעולה עם המגמות הליברליות. המחיר הוא כבד והתעלמות מפקדי הצבא מההשלכות היא מדאיגה, בלשון המעטה.
לקמן פירוט והדגמה של בעיות הנובעות משירות נשים ביחידות קרביות, הן לנשים עצמן ובעיקר ליחידות הלוחמות:
פציעות ופגיעות גופניות - נמצא שבנות המשרתות בקרבי נתקלות בפציעות רבות, כבר במהלך האימונים. בין הפציעות האופייניות יותר ניתן למנות שברי הליכה מרובים, פריצות דיסק, דלקות, צניחות רחם, בעיות כתפיים ושברי מאמץ באגן. מחקרים שנערכו בארץ ובעולם מאששים את הממצאים דלעיל תוך שמסקנת כל החוקרים כולם היא שהפציעות היתרות של נשים לעומת גברים נובעות בין היתר מכך שנשים באופן כללי נמוכות יותר,שוקלות פחות, בעלות מסת שרירים נמוכה יותר ובעלות אחוז שומן גבוה יותר, ועוד- מבנה השלד הגברי בנוי למאמץ יותר מזה הנשי ושילוב של גובה קשת כף הרגל ומבנה האגן הנשי לא מתאימים למאמץ הפיזי בו עומדים הלוחמים הגברים. גם בצה"ל נערכו מחקרים בנושא, אחד הבולטים והמקיפים שבהם בגדוד קרקל. המחקרים מאששים את שתואר לעיל.
ביטחון המדינה למרות המחקרים לעיל, העובדות בשטח, ופעילות ציבורית של כמה "משוגעים לדבר", צה"ל בוחר בהכחשה והתבצרות בגישתו בעד השילוב. בין היתר, כך מציין דובר צה"ל כי לאור מחקרים שבוצעו "עודכנו סרגלי המאמצים והותאמו ליכולותיהן הפיזיות של הלוחמות, תהליכים שהביאו לצמצום משמעותי בהיקף הפציעות של הלוחמות" (בהמשך נדקדק בדברים ונעמוד על המשמעות החמורה הנובעת מהם).
פגיעה בכשירות המבצעית של היחידות - בעקבות עידכון "סרגל המאמצים" באופן שיתאים ליכולותיהן של הבנות הקרביות, נגרמת בהכרח פגיעה בכשירות המבצעית של היחידות. אישה יכולה לסחוב פחות משקל על גבה, רצה יותר לאט, עמידה במסעות קצרים יותר ומועדת להיפצע יותר מאשר חבריה ליחידה - הגברים. התוצאה הבלתי נמנעת- יחידות איטיות יותר, ניידות פחות, נושאות פחות ציוד ופחות יעילות וטובות, פשוט כך. בעוד שנוצר הרושם שהצבא טומן ראשו בחול ומתעלם מהסכנות או מכחישן, הרי שגורמים חוץ צה"ליים לרבות מפקדים בכירים שפרשו לא מהססים לקרוא לילד בשמו, וברחל בתך הקטנה יש לומר . כזה הוא למשל האלוף במיל' יפתח רון טל אשר הוביל בעבר שילוב נשים בצה"ל. אחד האלופים צוטט כאומר מילים חריפות כדלקמן: "אני לא מעלה על דעתי שחיילת תשרת בתוך טנק או ביחידות חי"ר מובחרות, בעיקר בגלל עניינים מבצעיים", ועוד -"הרחבת שירות הבנות ליחידות קרביות תפגע בביטחון המדינה".
פגיעה בלכידות - שילוב נשים ביחד עם גברים באותה היחידה מייצר כמה בעיות. הפסיפס החברתי משתנה וכמוהו נפגעים הריכוז,המוטיבציה, הנאמנות והערבות בין הלוחמים והדבקות במשימה. העובדה שהמתח בין המינים מייצר התנהגויות שונות הן אצל הנקבות והן אצל הזכרים היא מן המפורסמות. לגבר המוקף לוחמות מתווספים שיקולים נוספים והתנהגויות שונות מאלה המצופות מלוחם. החל מדאגה יתרה לשלומה של האישה, המשך בתחרות סמויה בין הגברים, דרך הקצאת משאבים אנרגיות ודחפים למטרות הזרות למשימות הקרב. כל אלה ועוד מייצרים מצב בו היחידה הלוחמת נדרשת לעניינים זרים הפוגעים בלכידותה, ביכולותיה המנטאליות והמבצעיות, ובחתירתה לביצוע מושלם של משימתה. נזכיר גם שהגילאים הרלוונטיים לשרות הם אלה בהם העוררות המינית היא בשיאה, מה שמהווה מכשלה ברורה בפני הריכוז והתמקדות הדרושים.
הפיכת צה"ל לשדה ניסויים פוליטי חברתי - גלוי וידוע שייעודו של צה"ל לשמור על ביטחון המדינה ותושביה. לו היה ייעוד זה ורק ייעוד זה עומד לנגד עיניהם של מפקדי הצבא, כי אז לא היה צורך בקרב הזה, נגד קלקול הצבא על-ידי שילוב נשים בין לוחמיו. כפי שאמרנו כבר, צמרת הפיקוד הצבאי יונקת הרבה מתובנותיה ו"ערכיה" מהפוסט מודרנה הליברלית שהצליחה להכות בה (בצמרת הפיקוד) שורשים רעילים ומזיקים. מכאן ועל-פי תפישה מוטעית זו, מי שמתנגד לנשים לוחמות הוא בחזקת מפגר אחר הקדמה, חשוך,נבער, שמרן (רחמנא לצלן), ו"קיצוני". כל זה הפוך מהדימוי לו שואפים רבים מהקצינים (לאחר החינוך אותו קבלו מהגורמים ה"מתאימים"), להיות סובלניים, מכילים,ליברליים, מבינים את "האחר" וצרכיו, ושואפים לשוויון.
לסיכום: ערך השוויון הוא ערך חשוב, כל עוד בשוויון אמיתי עסקינן ולא שוויון מדומה. אישה אינה גבר וגבר אינו אישה. הם נבראו שונים ולתכלית ברורה. הניסיון הנואל לעשות בצה"ל קרדום לקדם בו שאיפות פמיניסטיות, ליברליות ופוסט מודרניות אסור שיצלח. צה"ל חשוב מדי ואל לאיש להופכו לשדה מערכה חברתי ערכי. לשם הבטחת קיומנו כאן אנו זקוקים לצבא חזק ובו לוחמים עזים וגיבורי חיל. נשים מטבען אינן כאלה ולא לזה ייעד אותן הבורא. לכשיכירו מפקדי הצבא בעובדות יסוד אלה ממילא יהיה צה"ל יותר איכותי, יותר יעיל ויותר חזק.