"אחרי החגים" כבר אינה קלישאה. כמו בכל שנה, לעת הזאת, חוזר המרוץ המטורף לשגרת היומיום. העבודה מחכה, ועימה בית הספר, לאחר היעדרות ממושכת מהם. מרפאות עמוסות של קופות החולים ירחשו, מן הסתם, אזרחים מבוהלים, שירוצו להתחסן מפני פגעי השפעת השנתית, כדי להקדים רפואה למכה הצפויה, ומסדרונות בתי החולים, לא עלינו, שוב יתמלאו ב"עמך ישראל", שנפלו למשכב וזקוקים לטיפול.
זו השגרה בחלוף החגים - מעצבנת, לוחצת, וגם די מדכאת. נותר רק לחלום על החופש הבא, ו"נו, שיבוא כבר", בלא להמתין. אלא שהחלום מתמהמה ולא מתגשם, מחמת לוח-שנה המורט-עצבים. הטיסה אל מעבר לים, למרגוע ונופש, תיאלץ להמתין עד לקיץ הבא, בשל חורף מקפיא-עצמות ומצמרר, שדוחה זאת., על-אף תעריפים שצונחים למצולות, ולמרות השלווה והרוגע בחו"ל.
בהמתנה גם הים, אללי, ייאלץ להמתין עוד למשך חודשים ארוכים, עד שסוף-סוף נחזור ונשובה אליו, מחמת חורף גשום וגלים סוערים, שידירו שחייה וצלילה רגועה. תחת זאת נסתגר בבתים חשוכים, כמהים לאור-שמש] בוששת לבוא. נתכרבל בשכבות מרובות של בגדים, ונייחל ל"טי שירט" קליל ונעים, שישחרר אותנו מעולו של החורף.
אחרי החגים שוב חוזרים למציאות - לפתרון בעיות של קיום יומיומי. ביטחון ובטיחות, פרנסה ובריאות - יהיו הדאגות המשותפות לכולנו. אז קדימה לדרך, ללא חת ומורא, ונעמוד בכבוד הראוי במשימות, כפי שעמדנו בהן בעבר.
