מידי פעם אנו נתקלים במחדלים ניהוליים התנהגותיים העולים למשק ממון רב כל זאת ללא הפקת לקחים והסקת מסקנות לגבי האחראים למחדלים.
על הפרק עומד נושא השידור הציבורי. הוחלט ואף נחקק חוק הדן בהקמת גוף חדש - התאגיד וסגירת
רשות השידור. מסיבות שונות שואף ראש הממשלה לעצור את המהלך. כך או כך מנמקים את העצירה בחיסכון כספי בן מאות מיליוני שקלים. אם צודקים דורשי עצירת המהלך כיצד הוחלט על מהלך בזבזני מעין זה מלכתחילה. אם אכן ייעצר המהלך מדוע הקמת הגוף החדש החלה ומה מחיר הסגירה? רק ועדת חקירה תוכל לחשוף את האמת.
פורסם שהרמטכ"לים אישרו הגדלות בפנסיית פורשי הקבע. העלות האקטוארית מגיעה למיליארדי שקלים. עצם מתן הסמכות הבלעדית לרמטכ"ל או לקצין אחר בצבא היא בבחינת השמת מכשול בפני עיוור. הרמטכ"ל אמור להכשיר את הצבא ולנצח במלחמות. קשה לדרוש ממנו להחליט החלטות אישיות לגבי כפיפים הכרוכות במתן כסף. הדבר דומה למסירת פנקס צ'קים חתום ועליו רק להוסיף את שם המוטב. לאור ממדי התופעה יש להוציא את סמכות ההחלטה מהצבא לידי ועדה שתוקם לשם כך.
אוצר המדינה לווה מטבע חוץ במחיר יקר בה בשעה שאין לו צורך בכסף זה.
התבשרנו השבוע שתשובה ושותפיו כולל נובל אנרג'י פונים לבית המשפט בתביעה שהמדינה תחזיר להם 58 מיליוני שקלים. מיזם הגז דורש חיסיון מהצבור על טענותיו בעוד המדינה מתנגדת לדרישה זו. כנראה שמדובר שם על ויכוח של מקור הגז, ים תטיס או שדה תמר. כל המגע של המדינה נותנת הזיכיון לתשובה הזכיין רצופה התנגשויות. בעולם העסקים לא מקובל לנהל יחסים תוך חיכוך מתמיד. האם לא הגיע הזמן שהמדינה שהיא הריבון נותן הזיכיון תחל להסיק מסקנות שיובילו לניתוק הקשר?