מה עוד לא נתנו לך, ממלכת ירדן, וניתן?
העברנו אליך מפעלי טקסטיל, מזרימים לך מים מהכנרת, אילת מספקת עבודה לעקבה,
מתכננים מיזמים גרנדיוזיים לספק לך מים וחשמל, הענקנו לך מעמד ריבוני כמעט בהר-הבית, ואת - יורקת עלינו באונסק'ו?
הגיע הזמן שישראל והעם היהודי יפסיקו את שתיקת הכבשים בכל הנוגע לירדן ויתחילו לדבר אמת.
נפתח בהר-הבית: מי החליט לתת לווקף הירדני סמכויות שיטור בהר? ומדוע שוטרינו מרשים
להם לבזות ולהשפיל מבקרים יהודים? ומי העניק להם זכות וטו על כל מעשה ישראלי בהר וברחבת הכותל, לרבות הגישה לשער המוגרבים והכשרת רחבת כותל אלטרנטיבית?
על כל אלה הם גמלו לנו ביוזמת גינוי מכוערת באונסק'ו ובאיום המגוחך שאם לא נציית למה שהם קוראים "החוק הבינלאומי", כלומר לא נכריז על עצמנו ככובשים חסרי זכויות בבירתנו, הם "יפעילו מאמצים דיפלומטיים להוכחת מעמדה ההיסטורי של ירושלים" (וכוונתם כמובן ל"ניקיון מיהודים" - כאן, לא רק באירופה הנאצית!).
כאשר ירדן מאשימה אותנו במצח נחושה בהפרה מדומה של החוק הבינלאומי בירושלים מתבקשת השאלה, מדוע אנחנו איננו מזכירים לה את פשעיה ב-19 שנותיה ככובשת ופולשת בלתי חוקית למערב הירדן (על דעת על כל המשפטנים הבינלאומיים), ובין היתר - שהרסה יותר מ-50 בתי כנסת בעיר העתיקה, חיללה את בית הקברות בהר הזיתים והשתמשה במצבות למחראות צבאיות ולסלילת כבישים, גירשה את היהודים מן הרובע היהודי, מיישובי גוש-עציון, מבית הערבה, מנווה יעקוב ועטרות ומנעה גישה ליהודים למקומות הקדושים להם, וביניהם לכותל, בניגוד להתחייבותה בהסכם שביתת הנשק משנת 1949? ומדוע איננו מזכירים ל"צדיקים" האלה את רדיפת הנוצרים, שבתקופת שלטונם מספרם ירד מ-25,000 ל-11,000? בקיצור, מדוע אנחנו איננו שואלים אותם: מי אתם שתשבו עלינו למשפט?
התנהגות ירדן היא שערורייה גם משום שמדינתנו היא תעודת הביטוח לעצם קיומה של הממלכה, שאילולא גיבוייה הצבאי של ישראל, מזמן הייתה נבלעת על-ידי שכניה.
דחייה או עצירה בימים אלה צה"ל מבטיח אותה נגד דאעש, שמולו היא אינה יכולה לסמוך אפילו על צבאה
שלה. דוגמה מובהקת ראינו ב"ספטמבר השחור" של שנת 1970. ארגוני הטרור כבר שלטו על חלקים נרחבים בממלכה וטור של כ-300 טנקים סורים חדר לתוך צפון המדינה. המלך חוסיין וכסאו ניצלו רק הודות לאיום אמריקני בהתערבות צבאית ישראלית, שאותו גיבינו בהסעת טורי טנקים בכביש הסרגל ובגולן וביעף של מטוסי קרב מעל לטור הסורי, שהסתובב וחזר לארצו. כך ניצלה ירדן.
עולה על כל אלה תרומתנו המכרעת ללגיטימיות של המשטר הירדני, על חשבון הלגיטימיות שלנו. כאן הוויתור שלנו הוא בממדים היסטוריים, ובכל זאת להם החוצפה לאיים עלינו ב'היסטוריה'! ובכן, מה אומרת ההיסטוריה?
תחילתה של הממלכה הירדנית בהחלטת שר המושבות הבריטי, ו
וינסטון צ'רצ'יל, בשנת 1921
בוועידת קהיר, לחלק את ארץ ישראל. שנה לפני כן, בוועידת סן-רמו, החליטו המעצמות להקים ב-"פלשתין" כולה "בית לאומי לעם היהודי", אולם בריטניה ניתקה ממנו את חלקו המזרחי, עבר-הירדן, המהווה 77% מן השטח הכולל והפכה אותו לאמירות ערבית. זאת, בניגוד לנאמר במסמך הבינלאומי המחייב, הוא המנדט, שלפיו מסר חבר הלאומים את א'י לבריטניה: "הואיל ובכך ניתנת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ-ישראל ולסיבות להקים מחדש את ביתו הלאומי בארץ זו". המנדט גם חייב את הבריטים לעודד עליה והתיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, וכל זאת, בשתי גדות הירדן.
המנדט ניתן ביולי 1922, אך כבר בספטמבר השיגו הבריטים את הסכמת חבר הלאומים לניתוק עבר-הירדן ולמסירתו לאמיר עבדאללה מהמשפחה ההאשמית שמוצאה בחצי האי ערב. עם זאת, השלטון העליון נשאר בידי הבריטים במסגרת המנדט וניתוק עבר הירדן הוגדר כ-"דחייה או עצירה" של ביצוע סעיפיו הציוניים, "דחייה" שכבר נמשכת 94 שנים.
לאמירות היה מזכיר בריטי, סר אלכ קירקברייד, יועצו הקרוב של האמיר עבדאללה, והוא כתב
בזיכרונותיו שעבר הירדן הוקמה כמדינה עתידית לערביי פלשתין, לכשתקום מדינה יהודית.
וכאן הגענו אל לב העוול שאנו עושים לעצמנו בהשתקת ההיסטוריה, למרות עלבונותיה של ירדן: אין בזירה הבינלאומית דבר שמכה בנו יותר מן העובדה שהם טוענים ל-'צדק' ואנו עונים ב-'ביטחון'. שכן, הטענה שהרשינו לעצמנו לקחת משהו מזולתנו רק מפני שהוא נחוץ לביטחוננו, היא טענת גזל. כל מעמדנו בעולם - המוסרי וממילא המדיני - היה נראה אחרת, אילו הכרזנו בקול על הצדק שלנו, ובתמצית -
- שלא לקחנו מהם דבר ולהפך, הפרשנו שלושה רבעים מביתנו הלאומי לטובת "בית לאומי" משלהם, בהנחה שהם לאום.
- שלפחות 80% מאזרחי ירדן מגדירים את עצמם כפלשתינים ואת עבר-הירדן כפלשתין, ו"פלשתין" זה השם שהערבים נתנו לארץ ישראל.
- שזה אבסורד לחשוב, שהפלשתינים התפצלו לש נ י עמים - עם ירדני ועם פלשתיני, ולכן יש לקצץ גם ברבע השטח שנשאר ליהודים לטובת אותו "עם פלשתיני" שכביכול נותר מקופח. להפך, אנחנו צריכים לזעוק נגד א י הצדק שבדרישת ש ת י מדינות לערביי א'י, על חשבון ביתנו הלאומי.
ישראל נמנעת מלומר שירדן היא פלשתין מתוך התחשבות ברגישותה של ירדן, שאם נגלה את ערוות קיומה המלאכותי נערער את יסודות שלטונה, וזה שלטון שמתוך האינטרס הקיומי שלו מקיים מידה של שיתוף פעולה אתנו. אולם יחסי אומות, כיחסי אנוש, מבוססים על הדדיות, והירדנים מצדם זקוקים לנו הרבה יותר ממה שאנו זקוקים להם - ואנחנו בולעים את העלבונות.
איזה הסבר יש להתנהגות כזאת, גם מבישה וגם טיפשית, מלבד רגש נחיתות גלותי ומחסור משווע ברגש כבוד, אף הוא פרי הגלות?
