בראיון שנתן שר הביטחון
אביגדור ליברמן לעיתון "אל-קודס" הוא צידד בהקמתה של מדינה ערבית בלב ארץ ישראל המערבית. איך דבר כזה מתיישב עם תפקידו כשר ביטחון, לליברמן פתרונים. אבל, אם נתעלם לרגע מן הסתירה הקיימת בין ביטחון ושלום לבין מדינה פלשתינית - השקר של "פתרון" שתי המדינות - ליברמן פיתח את גרסתו באופן עקבי והגיוני יותר מכפי שעושים זאת אנשי שמאל שוויתרו על ביטחון ושלום, וכל חפצם הוא גירוש יהודים מבתיהם בארצם.
גרסת השמאל היא חזרה לקווי 1967 וחילופי שטחים בין ישראל הריבונית לבין המדינה שהיא מקימה לאויב, ובלבד ששטחים אלה לא יהיו מאוכלסים. במלים אחרות, גרסת השמאל דוגלת בוויתור על יהודה ושומרון, כי שם יש ערבים כבושים מאז 1967, אבל אי-ויתור על שטחים מאוכלסים בערבים בתוך "הקו הירוק", כי אלה כבושים מאז 1948. כמובן שרעיון זה הוא משולל הגיון או עקביות, כי:
- אין שני סוגי ערבים, אלה ואלה הם אותם ערבים, עם אותם מאוויים. וכמובן, אין שני סוגי יהודים, הן משני צדי "הקו הירוק" חיים אותם יהודים.
- אם הנימוק לנסיגה מיהודה ומהשומרון הוא דמוגרפי, כי אז יש לשאוף שבישראל המצומקת יהיו כמה שפחות ערבים, ועל כן יש לוותר דווקא על שטחים מאוכלסים בערבים. הן השמאל ניסה לשווק את מרכולתו השגויה תחת הסיסמה "אנחנו פה והם שם", אבל בפועל הוא שואף ל"הם פה והם שם". לפי תפישת השמאל, רק יהודים ניתנים לשינוע.
גרסת ליברמן היא זו שהייתה צריכה להיות מאומצת דווקא על-ידי מי שדוגלים בהקמת מדינת אויב ביהודה ובשומרון, כי לפחות יש בה הגיון מן הסוג של "אנחנו פה והם שם", כלומר צמצום המרכיב הערבי בקרב אוכלוסיית ישראל.
השמאל הגזעני כמובן לא הבחין בהיגיון ובעקביות של הצעת ליברמן ותגובתו הייתה פבלובית, כצפוי. כך, למשל,
זהבה גלאון, מן השמאל הקיצוני הצבוע הדוגל בטרנספר ליהודים, התלהמה והגדירה את הצעת ליברמן כ"טרנספריסטית". היא אף פירטה וטענה ש"ליברמן מתייחס לאזרחי ישראל הערבים לא כבני אדם, אלא כסחורה עוברת לסוחר". וכיצד מתייחסת אותה גברת, הנותנת גיבוי מוחלט לעשבים השוטים בערוגות השמאל (ע"ע בצלם, נוער הגבעות של השמאל הקיצוני), לאזרחי ישראל יהודים? היא דוגלת בטרנספר "נאור" של מאות אלפי יהודים! גישתה של גלאון היא לא חוקית ולא מוסרית, והגיעה העת שהיועץ המשפטי לממשלה יטפל בגזענות השמאל העומדת בבסיסו של ה"שלום" החזירי. גזענות היא גזענות היא גזענות, גם אם מקורה בשמאל.