עניינו של מאמר זה הוא במושג מיתוס בהקשר לכתבה טלביזיונית שעסקה "בכוח צביקה" במלחמת יום הכיפורים ב-1973. הכתבה באה, כפי שהוסבר בסופה, לשים סימן שאלה על "מיתוסים" צה"ליים, על בסיס דברים של שני קצינים שטענו כי לא היו דברים מעולם, צביקה לא השמיד ולו טנק סורי אחד. כל סיפור הגבורה שלו הינו המצאה של קצין בכיר (יאיר נפשי ) שרצה לעודד את רוחה השבורה של חטיבה 188, ובדה מליבו סיפור גבורה. סיפור שהפך ל"מיתוס" גבורה, ועכשיו הגיע הזמן לרסקו לרסיסים.
כמה הערות, ואתחיל במושג "מיתוס". זהו מושג מורכב, רב פנים שיש גישות שונות המנסות לאפיינו ולהסביר הצורך בו. בהכללה גסה הייתי אומר שישנם מיתוסים שהם בגדר אגדה, משהו שמעבר למציאות, המשקף אמונות מסוימות. למשל, בריאת העולם. ישנם מיתוסים שיש בהם גרעין של אמת, אבל מרבית הסיפור שלו אינו אמת, אלא המצאה והפרזה שנועד לקדם ערכים ומדיניות שהחברה זקוקה להם באותו זמן. דהיינו, המיתוס אינו היסטוריה אוביקטיבית כביכול. וישנו מיתוס שהוא אמת, שהוא עובדה היסטורית. זהו מיתוס שמשקף את המציאות. במקרה הזה, החברה לקחה אירוע אמת, נתנה לו תהודה, ציירה אותו בצבעים, על-מנת שהאירוע הזה ישמש דוגמה ומופת לערכים שלה.
טנק בודד זהו לדעתי המקרה של "כוח צביקה", שהתקשורת בזמנו תארה אותו בלשון הפרזה (כביכול השמיד 60 טנקים סורים לעומת הטנק שלו שלא הושמד). כי זה טבעו של מיתוס מהסוג הזה: הרצון להפכו למופת ודוגמה, לאורו יתחנכו דורות, מביא להפרזה, ליותר צבע ופעמים לאי דיוקים. דרך אגב, בספרו "כוח צביקה, 24 שעות של גבורה במלחמת יום הכיפורים" (שזכה בפרס יצחק שדה ב-2009), צביקה אינו מציין כלל כמה טנקים סורים הושמדו, אלא מתאר בלשון עובדתית מה קרה.
אז מה באמת קרה? על בסיס מחקר מקיף שעשיתי בזמנו באמ"ן על המתקפה הסורית ברמת הגולן, ומקורות אחרים, התמונה היא זאת: לקראת ערב יום שבת, 6 אוקטובר, דיביזיה 9 הסורית (אחת מתוך השלוש שתקפו בגל הראשון), שפרצה במרכז חזית רמת הגולן, הטילה למערכה שתי חטיבות שריון: את חטיבת השריון שלה מספר 43, ואת החטיבה המשוריינת העצמאית 51 שהוכפפה לסדר הכוחות שלה. מטרת שתי החטיבות הייתה לנוע לעבר אזור נאפח, ולהגיע לירדן ביום ראשון, 7 אוקטובר עם שחר!! חטיבה משוריינת 43, שנעה על ציר הכביש לכיוון נאפח נבלמה במארב על-ידי פלוגת טנקים מחטיבה 7 בפיקודו של סרן
מאיר זמיר (טייגר ). החטיבה אבדה כ-40 כלים ונסוגה חזרה לסוריה.
חטיבה משוריינת 51, שנעה על ציר הנפט לכיוון נפח, נתקלה בכוחות מפוזרים מחטיבה 188, בכללם "כוח צביקה", שמצא עצמו ממש בתווך בין הטנקים המתקדמים של החטיבה. הלחימה של הטנק שלו עיכבה את החטיבה, שלא ידעה בדיוק מה גודלו של הכוח העומד מולה. לקראת חצות היא הייתה צריכה להיות ליד נאפח (על-פי הפקודה שלה שנמצאה בחומר השלל). היא לא הגיע לשם בגלל הגבורה של "כוח צביקה". טנק בודד שנלחם כל הזמן ולא נסוג, ולא ברח. כמה טנקים /נגמ"שים השמיד? איני יודע. בוודאי לא 60 כלשון הכותרת (אילו היינו חיים לפי הכותרות אז לבטח היינו משוכנעים שהעולם מרובע), אבל מספיק כדי ליצור מהומה בחטיבה.
והערה אחרונה. צביקה לא נלחם לבד. בטנק היה צוות שנלחם. שמות חיילי הצוות לא זכו לפרסום והוקרה. חבל! ואולי זה טבעו של מיתוס (גם אם הוא אמת חיה) שהוא זקוק לדמות, לשם, לגיבור אחד, לאורו יחנכו וילמדו.
