זינוק בצריכה נתונים מפתיעים, שפורסמו לאחרונה על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצביעים על זינוק בשיעור הצמיחה ל-4.3% השנה. שיעור זה משקף עלייה ברמת החיים. אז ככה: ריקי מחדרה - הישראלים מאחורייך. כ-2 מיליון ישראלים עוזבים את הארץ לטובת חו"ל שלוש פעמים בשנה: בפסח, בחופש הגדול, ואיך לא, בחגי תשרי. גם התיירות המקומית עלתה בחגים.
אך העלייה בתוצר משקפת לא רק את מיליוני החופשים מעֵבר לים, אלא לא פחות את העלייה בשיעור הצריכה הפרטית והציבורית. ואם חשבתם שעם ישראל קונה יותר מוצרי מזון (זינוק ב-5.3%) וביגוד (8.4%), מתברר שהוא לא מסתפק בכך. העלייה המשמעותית ביותר באה לידי ביטוי דווקא במוצרי מותרות יקרים, רהיטים וכלי רכב, שזינקו כל אחד בלמעלה מ-20(!) אחוזים. ואפילו קניית תכשיטים במגמת עלייה. אז מי אמר שישראל ענייה? הטבלה, כידוע, לא משקרת.
דברים שרואים מכאן תאגיד השידור הציבורי חוצה לא רק קואליציה ואופוזיציה. הוא חוצה גם את הליכוד. הקריטריון הוא: אמוֹר לי מה עמדתך לתאגיד, ואומֹר לך אם אתה חבר של ביבי או לא. החלוקה היא ברורה - מי שמתומכי ראש הממשלה, הוא נגד התאגיד, ומי שיריבו, איך לא, תומך בתאגיד.
כך למשל, יו"ר הקואליציה,
דוד ביטן, שהוא ממקורביו המובהקים של נתניהו, פועל נמרצות, בהוראת הבוס, נגד התאגיד. לעומתו, יריביו של נתניהו,
משה כחלון, ששואף לרשת את כס ראש הממשלה, כמו גם יריבו ההיסטורי נשיא המדינה, רובי ריבלין, הם בעד התאגיד. הכל פוליטיקה כבר אמרנו?
נפלאות האייפון הורים מתלוננים על חוסר עניין של ילדיהם בלימודים? ייתכן שזה בגלל שהם מנסים להציג את הזאטוט כמושלם. כי אז, כמי שסבור שהכל בכיסו, הוא לא יתאמץ להשיג דבר.
אך דומה שלא פחות 'אשמים' הרשתות החברתיות, נפלאות האייפון, שהקטנטנים שולטים בהן היטב, ואיך לא, פרופסור גוגל, המקנים להם תחושה שהם יודעי כל, ובמגע הקסם או בקליק כל עולם הידע פרוּש על כף ידם. אז באמת, בשביל מה ללכת לבית ספר?
לכן האתגר העומד לפני המורים הוא להפוך את הלימודים למאתגרים, חווייתיים, יצירתיים ומעניינים לתלמיד, בשילוב האינטרנט, ויצירת אינטראקציה ביניהם. כך ישנם בתי ספר, שבהם התלמידים הפעילים משתמשים בטאבלט, במקום במחברות ובעטים.
אפרופו, בינינו האם אין מבוגרים שחושבים שהם יודעי כל?
ובעצם, כמעט כולם. רק חסר לכם שתגידו להם שלא. כולם -חוץ משלמה המלך, החכם מכל אדם, שהכריז ברמה: " אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני", ובעקבותיו אריסטו שאמר "תכלית הידיעה שלא נדע".
לא סטטיסטים המדען הראשי של המועצה לזהירות בדרכים הצביע על מצבנו הטוב מבחינת הקטל בכבישים לעומת שאר מדינות ה-
OECD, וטען כי יש לישראל מה להתגאות בדירוג זה.
אין ספק שתגובתו המקוממת של המדען אומרת דרשני. האם אחרי מגמת העלייה המדאיגה במספר ההרוגים בתאונות, העומד על מאות אנשים בשנה - יותר מאשר מספר חללי מלחמות ופיגועי טרור - יש מקום לשביעות רצון ותחושת גאווה בנושא כה קטלני?
ואולי פה קבור הכלב. עוד לפני בעיית התשתיות והגורם האנושי, עצם ההתייחסות הסטטיסטית לאנשים, כאילו הם מספרים, במקום לראות בכל אדם עולם מלא - היא הגורמת לכל הגורמים האחראים לנוח על זרי הדפנה ולא לנקוט צעדים דרסטיים כדי להביא לצמצום משמעותי בתאונות הדרכים. זאת כנראה גם הסיבה לענישה הקלה לעברייני תנועה.
רָשות מזגזגת כולם מציינים את הזיגזוג של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, בנושא תאגיד השידור הציבורי, שעבר מתמיכה בו להתנגדות מוחלטת להקמתו.
כנראה לעם ישראל יש זיכרון קצר. אחרת איך נעלם מהתודעה הציבורית הזיגזוג של עובדי
רשות השידור? להזכירכם, במשך תקופה ארוכה הדהדה ברמה, בכלי התקשורת ומעל גלי האתר, מחאתם הקולנית נגד הקמת התאגיד. מדי יום עלו שדרנים תורנים ברדיו והסבירו בשיטתיות, תוך ניצול הבמה המקצועית למטרת יחסי ציבור, שהתאגיד יפגע בהם, בפרנסתם ובעיקר ברמת השידור.
אז מה קרה למחאה, שנדם קולה, ונוצר הרושם שדעתם הכללית של העובדים השתנתה, ועתה רובם תומכים בתאגיד? האם פיצויים גבוהים שהובטחו להם, קומבינות או סיבות אחרות? לרָשות הפתרונים.
