בחודש אוגוסט שונה סעיף 14 לתקנות הירושה, ופורטו נסיבות נוספות בהן קמה חובה לזוכים על-פי צוואה לעדכן יורשים על קיומה של צוואה. על פניו זהו שינוי טכני בלבד, אך למעשה מדובר בשינוי דרמטי.
לדוגמא: אדם הלך לעולמו והותיר אחריו אשה, ילדים, מאהבת וצוואה. במסגרת הצוואה בחר המנוח להוריש את כל רכושו דווקא למאהבת, וכמובן שלא טרח לעדכן את משפחתו על קיומה, לא בזמן עריכתה ולא בכלל. והנה, הלך אותו אדם לעולמו והותיר בידי המאהבת מסמך שמעניק לה זכויות בכל רכושו לאחר מותו - אבל משפחתו הגרעינית אינה מודעת למהלך דרמטי זה.
לפני ששונו התקנות, לא חויבה המאהבת לעדכן את האישה והילדים על קיומה של הצוואה. היא יכלה לפנות לרשם הירושות ולבקש צו לקיום הצוואה, כשחובתה היחידה כלפי משפחתו של המנוח ובכלל, הייתה לפרסם פעם אחת בעיתון יומי כלשהו את כוונתה זו. כתוצאה מכך, אשתו וילדיו של המנוח (שאולי לא חושדים בקיומה של צוואה המנשלת אותם ואולי במקרה פספסו את הפרסום בעיתון) יכולים למצוא את עצמם עומדים מול שוקת שבורה.
אם דירת המגורים של המנוח ואשתו רשומה על שמו של המנוח (בחלקה או במלואה), הרי שמרגע שניתן צו קיום הצוואה, יכולה המאהבת בקלות רבה להעביר על שמה את הזכויות בדירה. נכון הדבר גם בנוגע לחשבונות בנק וזכויות נוספות הרשומות על שמו של המנוח - מרגע שניתן צו קיום הצוואה, הבנקים והמוסדות הפיננסיים יעבירו את הכספים ליורשים על-פי הצוואה, ובמקרה שלנו למאהבת היקרה.
המחוקק נתן ליבו לבעיה זו. תיקון 14 אולי פתר את הבעיה במקרה של המאהבת שלנו, אך עדיין פספס ולא נתן את הדעת עד הסוף לדינמיקה משפחתית שנוצרת סביב צוואה מנשלת. וכך נקבע, שבמקרה שאדם נפטר ומותיר אחריו צוואה שלא מורישה דבר לכל הפחות לבן משפחה קרוב אחד (ילד, הורה, נכד, אח או בן זוג) - קמה חובה על הזוכה בהתאם לצוואה להודיע על קיומה לילדי המוריש ולבן זוגו.
כביכול נפתרה הבעיה - המאהבת שלנו תחויב לעדכן את הילדים והאישה, אלו יוכלו להתנגד לצוואה ובא לציון גואל. אך עם זאת, המחוקק למעשה פתר רק את מקרי הקיצון - מקרים בהם מנוח מוריש את נכסיו לאדם זר אשר אינו חלק מהמשפחה, או שהוריש את רכושו לקרוב משפחה רחוק.
עם זאת, המקרים השכיחים הם דווקא המקרים בתוך המשפחה - כאשר אחד האחים מנושל או שרק אחד האחים זוכה בהתאם לצוואה, כאשר בן הזוג מנושל על חשבון הילדים או הפוך. אלו המקרים אליהם היה על המחוקק להתייחס אך אותם הוא למעשה זנח.
הבעייתיות בחוסר הידיעה על קיומה של צוואה מנשלת קיימת לא רק במקרה שהזכויות מצוות לאדם שמחוץ למשפחה. גם כאשר "רק" אחד הילדים מנושל או "רק" בן הזוג מנושל, פערי המידע והעדר ידיעה על קיומה של צוואה יכול ליצור מצבים אבסורדיים ולמנוע מימוש זכויות. מדוע, אם כן, בחר המחוקק להבחין בין מצב בו חלק מבני המשפחה מנושלים, לבין מצב בו בני המשפחה מנושלים כולם? מדובר רק בהוראה הנוגעת להודעה על קיומה של צוואה. מבחינה זו, אין הבדל אם המחלוקת היא בין בני משפחה או בין זרים. חבל שלמרות שקמה הזדמנות לתקן עיוות מהותי, המחוקק למעשה הותיר את המצב על-כנו, ופתר רק בעיה הנוצרת במקרי קיצון נדירים.
