השופט: השופט: אילן בן-דור, בית משפט השלום בראשון לציון המועד: יום שני, 22.9.16, שעה 8:30 הנושא: תביעות קטנות "תכתבי: יש סיבה שבגללה אתה מאחר? תראה כמה אנשים מאחוריך ולכולם יש דברים חשובים. אני רוצה לראות מבחינת הזמן - אולי לעכב אותך בגללם, אבל אני לא רוצה לעכב את הצד השני. אני לא אומר את זה בכעס, אלא כדי שתבין" - פונה בשעה 8:52 השופט אילן בן-דור לתובע של 8:30, שהגיע רק ב-8:45 והלך לשירותים.
בביקור הקודם של המדור אצל בן-דור, היה זה בתפקידו כשופט בבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל. אם לסכם כבר עכשיו, הרי שהתמונה נותרה כשהייתה: שופט ששם לב לכל פרט ומנסה לקדם פתרונות, אך משום מה מקפיד לרשום בפרוטוקול כל מילה - כגון הנזיפה (המוצדקת) בתובע המאחר - וכך מאבד זמן.
"הייתה כאן בקשה דחופה", ממשיך בן-דור להוכיח את התובע המאחר - ובינתיים חולפות הדקות בלי שהדיון יתחיל - "ואני בכוונה אומר זאת בקול רם, שבגלל נסיבות מאוד מצערות צריך לדחות". כלומר: רק במקרים כאלו, חס וחלילה, יש הצדקה שלא לבוא בזמן.
"זמנה של הנתבעת אינו הפקר" בשעה טובה, אפשר לגשת לעניין לשמו התכנסנו: "בינתיים קחו לכם חמש דקות בחוץ. אני מבין שכבר היו מגעים קודם. לפעמים לא מצטערים על מה שלא נאמר, ומה שנאמר - כל מילה נכתבת". התובע טוען שאין טעם, אך בן-דור מנסה שוב: "ובכל זאת, אם זה הוצע - יש בזה יתרון. אין מה להפסיד. כדאי לך להקשיב, בדרך כלל אנשים לא מצטערים". התובע אומנם קם לצאת, אך בדרכו החוצה אומר: "אני חושב שנחזור לפה מהר מאוד". בן-דור: "טוב, תחזור לפה, תישאר כאן".
הוא שואל רטורית את שני הצדדים היכן הם מתגוררים ומזהירם לומר את האמת. מתברר שהשניים שכנים במושב בן-שמן, והתובע טוען שהכלב של התובעת נשך את הכלב שלו. "זו הסיבה ששלחתי אתכם לדבר בחוץ" - כי מדובר בשכנים שצריכים להמשיך ולחיות יחדיו. "קראתי כל מילה אבל יש דברים שאני רוצה לחדד. אני רוצה לראות אם נוכל להתקדם בלי לעכב את האנשים שכאן".
בן-דור אומר לתובע לתאר בקצרה את האירוע, ושוב מקפיד על הקלדת כל מילה, כולל שאלותיו. הוא גם מבקש מהתובע את תיאור הכלב, ותוהה מדוע לא הביא את העדים לאירוע: "אתה יודע איפה העדים האלה נמצאים? תוכל להביא אותם? אתה מבין שבמצב כזה אתה צריך לשאת בהוצאותיה [של הנתבעת], כי היא הגיעה לפה על חשבון זמנה".
הנתבעת אומרת, בתשובה לשאלתו של בן-דור, שהיא כופרת בכך שהכלב שלה היה התוקף. הוא מכתיב החלטה: "התובע לא הביא לדיון היום את העדים הנדרשים להוכחת טענותיו. ברגיל זוהי חובתו, אולם מאחר שעסקינן בתביעות קטנות ובשים לב למאפייני התביעה הנדונה, מצאתי להתיר לו להביא לדיון הבא את העדים הרלוונטיים, אולם זמנה של הנתבעת אינו הפקר. היא נאלצה להמתין פה משעה מוקדמת בבוקר עד שהתובע טרח להתייצב, ואז התברר שאת העדים שכח. אני אעדן - שאת העדים לא זימן". התובע מנסה להתערב, בן-דור אינו מאפשר זאת ומחייב אותו בהוצאות של 350 שקל ללא קשר לתוצאות המשפט.
בן-דור ממשיך בשילוב של הכתבה ודיבור עם הצדדים: "אני מאפשר לזמן עדים, כולל באמצעות בית המשפט, דהיינו בסמוך לדיון היום, ולא להמתין עד לדיון הבא. אני מפרט הרבה יותר, כי אני משער שאתם לא בקיאים. תשומת לב התובע שלא תינתן לו הזדמנות נוספת להבאת העדים. מצאתי בסוף הדברים להציע לצדדים, שהם שכנים מזה שנים, לנצל את הזמן ואולי להגיע לפתרונים. לא חייבים, אבל יש לזה יתרון לשני הצדדים. אם זה קשור אליה ואתה יכול להוכיח את זה - כדאי שהיא תדע את זה. יש כאן טענה לא פשוטה, אבל עדיין אפשר להגיע לפתרון ולהסכמה. בפעם הבאה תגיע בדיוק בזמן".
"והאוטו שלך באיזה צבע?" בתיק הבא מבקש קרוב משפחתו של הנתבע - הסובל מגמגום - לעמוד לידו ולסייע לו. בן-דור מסרב, מסביר ומכניס לפרוטוקול: "זה החוק, וגם בית המשפט כפוף לחוק. אדם מייצג פה את עצמו, זה הכל". לגופו של עניין, "מה שאמרתי קודם נכון גם לגביכם. עדיין יש הזדמנות להידברות של חצי דקה. אני מקצר זמנים, כי אני לא רוצה לעכב בגלל שמישהו איחר".
בן-דור מסביר לצדדים את שלוש הדרכים בהן ניתן להכריע בתיק. "האחת היא פשרה, כאשר אנשים אומרים בדיוק מה שהיה ולא מה שהם חושבים שהיה. צריך להקשיב, במיוחד כאשר לא נעים לשמוע. אם יש איש מקצוע, תמיד כדאי להקשיב לו כי הוא לא בסיטואציה. אפשרות שנייה היא פסק דין מנומק. אפשרות שלישית היא הכרעה על בדרך הפשרה: פסק דין בלי נימוק, ולכן קשה מאוד לערער עליו. יש אנשים שלא אוהבים [פסק דין מנומק], כי כל מילה ועל טעות נכנסת לפרוטוקול, ולפעמים זה לא נעים". הצדדים מסכימים לדרך השלישית, ולבן-דור יש עוד בקשה: "כשאתם מהנהנים, אני מבין שאתם מסכימים, אבל הפרוטוקול עוד לא קורא תנועות גוף, אז בבקשה תגידו".
התביעה עוסקת בתאונת דרכים בה, לטענת התובעת, רכבו של הנתבע פגע במכוניתה כאשר עמדה בחניה. בן-דור ממקד את שאלותיו בפרטים החשובים ומקפיד לוודא שהנתבע ראה את התמונות שמציגה התובעת לפני שהוא מתבונן בהן. הוא פונה לנתבע: "בוא תספר מה המרחק שאתה רואה בין המכוניות. למה הם צמודים?". הנתבע: "לא יודע". בן-דור: "מישהו נהג באוטו שלך?". הנתבע: "לא". בן-דור: "היו עוד חניות פנויות באותו יום? קודם כל תסביר לשאלה הזאת, הרי קראתי מה שכתבת".
הנתבע מסביר שהוא מגמגם, ובן-דור משיב בצורה מרגיעה: "זה בסדר, נאפשר לך את הזמן. לפעמים זה [הגמגום] נותן [זמן] לחשוב. אם אתה צריך - דבר לאט". בן-דור מעמת את גרסתו של הנתבע מול התמונות, שלא בדיוק מסתדרות איתה - בלשון המעטה. "יש פה כרגע למישהו משהו להוסיף, כי הכל כתוב בכתבי הטענות?". הנתבע מבקש לדבר על הדיון הקודם, אבל בן-דור נותר ממוקד: "קודם כל לתוכן הדיון. יש ביניכם סכסוך קודם?", הוא שואל את הנתבע, המשיב בשלילה.
בן-דור: "יש איזושהי סיבה שהיא תפנה דווקא אליך אישית? שיש סימני צבע על האוטו שלה כמו האוטו שלך? יש סיבה שהיא תחפש אותך?". הנתבע: "לא, אבל אנשים מחפשים איזה פראייר". בן-דור: "זה [סימני המכה] אותו צבע של האוטו שלך, או שאני טועה? זו שאלה עובדתית. מה רואים על האוטו שלה? איזה צבע? תראי לו. איזה צבע זה?". הנתבע: "לבן". בן-דור: "והאוטו שלך באיזה צבע?". הנתבע: "אפור". בן-דור: "וזה לבן או אפור?". הנתבע: "זה לבן-אפור". בן-דור: "תודה רבה, אפשר לשבת".
ההכנה הטובה לדיון עשתה את שלה ובן-דור יכול להכריע במהירות: הוא מקבל את התביעה, אך לא מחייב במלוא הסכום אלא רק בסכום הנזק שהוכח - 1,800 שקל. הנתבע טוען שלרכבו-שלו לא נגרם כל נזק, ולכן לא ייתכן שהוא אשר פגע ברכבה של התובעת. בן-דור מוכן להקדיש עוד רגע: "איש לא טוען שחנית כמו משוגע, אלא רק לפגיעה תמימה ולא מכוונת", והוא מכניס לפרוטוקול את הסכמת התובעת להגדרה זאת.
כעת מאפשר בן-דור לנתבע לדבר על הדיון הקודם, אך לא על אמינותה של התובעת, אלא רק על ההוצאות שהוטלו עליו משום שלא התייצב. בן-דור: "היה לך איזה עניין רפואי, נכון? שייצא כל מי שלא קשור. חצי דקה כולם ייצאו, עוד חצי דקה כולם יחזרו, לא צריך יותר מזה". מאחורי דלתיים סגורות שומע בן-דור מה היה אותו עניין רפואי ומחליט מה שמחליט. התיק נגמר ברבע שעה - חמש דקות פחות מן הזמן שהוקצב לכל תיק.
השורה התחתונה: אילן בן-דור הוא שופט יעיל מאוד, אז למה הציון נמוך יחסית? - בגלל ההקפדה המוזרה על רישום כל מילה, שכמותה לא ראיתי אצל שום שופט אחר. פרט לכך, הוא מנהל את הדיון היטב, מוכן לקראתם בצורה מצוינת ומצליח גם לסיים אותם בזמן הנקוב וגם לתת לצדדים את יומם בבית המשפט. מזג שיפוטי: 9. יעילות: 7. 